לשכת הסופר · סימן י׳, ג׳

לקדשו. פשיטא לי דהנטפלין לפניהן אינן צריכין קידוש. שאם שכח מלקדש את השם עד לאחר שכתב את הנטפל הר"ז מקודש מקודש. כי קמיבעי' לי בנטפלין לאחריהן כגון שעבר והפסיק קודם שכתבן וחזר וכתבן סתם או שנמחקו וכתבן בלא קידוש מאי. ומצד הסברא היה נ"ל דכשר. דאינן צריכין קידוש מצד עצמן. שהרי אינן אסורין במחיקה אלא מחמת שקדשן השם. אמנם מדברי חת"ם סופר סי' רע"ד נראה דס"ל דבעי' קידוש וצ"ע. שוב ראיתי בס' מלאכת שמים כלל ט' בינה ס"ק ל"ב הביא תשו' דבר שמואל סי' קפ"ח בך' שבתיבת אלקיך שגגה היה ארוך כמעט פי שנים כרגלה והשיב אף שמותר לגרוד כולה וכדעת הר"י הלוי מ"מ על צד היותר טוב יאריכו בתחלה הרגל מלמטה עד שיהא ארוך יותר מגגה ואח"כ יגרדו קצת מן הגג שישאר ברגל כפלים כגגה. ובעל מלא"ש שיחי' השיג עליו דהלא חלק הראשון של הך' לא נתקדש כיון שלא היתה בצורתה ומה יועיל כשנתקדש החלק האחרון ממנה. והנה אם כי נ"ל דעת הדב"ש דכיון דבשעת כתיבה היה ראוי לעשות את הרגל כפלים כגגה אף שלא עשה כן מ"מ חלה קדושה עלי' (ועמ"ש בסי' י"ב ס"ק ט') בלא"ה נראה לפע"ד דקושי' בעל מלא"ש מעיקרא לק"מ בזה כי הדעת נוטה דהנטפלין א"צ קידוש בפני עצמן. אלא אי קשיא הא קשיא לפע"ד על הדב"ש. דבמ"נ אם במה שהאריך את הרגל יותר מגגה נתכשרה הך' מצד הדין. איך אח"כ תגע בה יד לגרוד מן הגג (ע"ל סי' י"א סק"ה) וע"ל סי' ח' סק"י: