קונטרס זיקה · סימן ל״ח, ד׳

וכיון שבארנו דר"ש סובר דמאמר אינו קונה רק מדברי סופרים, ואפ"ה סבר דאם עשה מאמר ומת ונשארה זקוקה לאחיו שלא היה בעולמו, דמן התורה הואי ערוה גמורה, ואפ"ה צריכה חליצה, הואיל ולר"ש אם יבמה לגמרי הלא הואי יבם ואח"כ נולד, והוי שריא ליה, לכן ע"י מאמר צריכה חליצה, ולפ"ז נשמע מינה דבקטנה שהשיאה אביה, וגירשה והחזירה כשהיא קטנה ומת, דהואי מן התורה גרושת אחיו, ואילו כנסה ע"י קדושי תורה היתה מתייבמת, לכן צריכה חליצה, וכן מוכרח, דלר' אלעזר (יבמות קט, א), דסובר בגרושה והחזירה בגדולה, ואפ"ה גזר שאסורה לייבם, אטו השיאה כשהיא קטנה והחזירה בקטנותה, כש"כ שגזר כשהשיאה אביה וגרשה בקטנותה והחזירה, דצריכה חליצה, אטו החזירה כשהיא גדולה, ואיך סתם הכל מודים, ומודים חכמים לר"א, הלא לרבנן מותרת בלא חליצה, ולר"א צריכה חליצה, וכן מפורש בתוספתא (פי"ג ה"ג) שמודים חכמים בקטנה כו' והחזירה שהיא אסורה ליבם וחולצת, יעו"ש. והובא כן בפרק המדיר (כתובות עג, ב) בגמרא, ויעו"ש היטב, ועיין במאור ובמלחמות (יבמות לז, ב בדפי הרי"ף) מש"כ בזה, וכן הדבר מושכל, כיון דמדרבנן הקדושין תופסין, והוה מדברי סופרים כאילו קדשה בגדלותה, ובעיא ודאי חליצה, רק שראיתי להבית שמואל (א"ע) סימן קע"ג (ס"ק כ"ב) שהביא בשם רבינו שפטורה מן החליצה, וזה לא יתכן כלל, אמנם לא נזכר זה כלל בדברי רבינו, רק שכתוב שם בפ"ז הי"ד דין כזה בחרשת, ז"ל, והוא הדין למגרש פקחת ונתחרשה, והחזירה ומת והניחה חרשת כו', ואינה חולצת ולא מתייבמת, שקאי זה על חרשת שאינה חולצת, לפי שאינה בואמרה, והרי הוא אסורה לעולם, וז"פ מאד. ודברי הים של שלמה (יבמות פי"ג סימן י"ד) תמוהין מאד, שכתב על חרשת שחולצת, ואולי בנתפקחה אח"ז. אך מה שהביא בשם רבינו אינו, וכמוש"כ: