עלה בידינו שפסק רבינו אמת וקיים, דאף אם כנס אחד את השניה לנפילה הויא ביאה פסולה, ועדיין הויא הראשונה אחות זקוקתו, ואם כנס אחיו הראשונה יוציא, ועדיפא מיניה למדנו, שאם כנס אחד השניה ואח"כ חלץ לה ג"כ אינה מותרת הראשונה לאחיו, שאחות זקוקתו הואי, דכיון דלראובן הוי בשניה ביאה פסולה, אם כן גרע חליצתו מחליצת אחיו, ובכה"ג הנך פוסקים דפסקו כהך דמסיק (שם כז, א) אליבא דשמואל מאי אחד חולץ לכולן אאמצעית, לא מהניא חליצתו למיסר זיקה של אחיו ממנה, נמצא דבכה"ג הוי אחותה אחות זקוקה לאחיו, כיון (דהשני) [דהשניה] צריכה עדיין חליצה ממנו, ובזה יש לומר דתלוי במה שהבאתי לעיל בשם הר"י הזקן, שכתב דמשום שיור זיקה כי האי לא מקריא אחות זקוקתו, בינה זאת:
קונטרס זיקה · סימן ל׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.