והנה מסוגיא זו מוכח דענין זיקה הוי רק דרבנן אף לר' יוחנן דאמר יש זיקה, ועיין להרשב"א בסוגיא זו שהאריך בזה בדברים ברורים, אבל גם מזה מוכח, דאם הוי זיקה דבר תורה, א"כ כי מספקא איזו נפלה ראשונה, איך מצי לקיימה השני, שמא היא שניה לנפילה, ונאסרה עד שיכנוס את הראשונה, ואסורה עליו עולמית, וע"כ דמדרבנן הויא, אף על גב דחזקת איסור אית לה, וספיקא דרבנן היכי דאתחזק איסורא לא שרי, בכ"ז כאן להכריע מתוך חזקה זו שלא נפלה בפעם הראשון, רק בעלה מת אחר מיתת ראשון, זה לא אמרינן, ודוקא ספק טבל אמרינן שלא טבל, בפרק בכל מערבין (עירובין דף לה, ב), אבל לא להכריע על ענין שכבר היה ודוק. אולם מדברי ירושלמי משמע דהויא דבר תורה, דפריך בריש ד' אחין (יבמות פ"ג ה"א) בתר דאמר שנייא הכא שיש בו איסור אחיות פריך מעתה לא יהיו צריכות מהן חליצה, אמר ר"מ על ידי זיקה, ואין בו איסור אחיות ברורות, וכמו דסבר בירושלמי דמאמר קונה מן התורה כן מיחשבא אחות זקוקתו מן התורה, רק שאין איסור אחיות ברור, ולדידיה בספיקא יש להחמיר. אולם בכ"ז אין ליישב דברי המגיד (הל' יבום פ"ז ה"ה), שכתב בלא נודע איזו נפלה ראשונה דאם קדמו וכנסו יוציאו דזה נגד הבבלי, ואטו פוסק כהירושלמי:
קונטרס זיקה · סימן ל׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.