ואף לפי מה שהמציא ר"י הזקן בפלפולו (שם כז, א ד"ה שמואל) דהא דאמר התחיל בצרות יגמור אף באחיות, אף על גב דחליצת צרת לאה הוי פסולה, דהויא צרת אחות זקוקתו בזיקה, ולא מיפטרא לאה בחליצתה, מ"מ חשיבא חליצת רחל כשרה, דלא נשתייר על לאה רק זיקה מועטת יעו"ש, גם ז"א, דתמן דחליצתה מועיל למיפטר נפשה ולהיות מותרת לעלמא, רק חומרא בעלמא דצרתה בעיא חליצה, לכן צרתה לאה אינה חשיבא זקוקה למיתסר אחותה משום אחות זקוקתו, לא כן הכא דביאה פסולה רק כמאמר שויוה רבנן, וכביאת בן תשע, וכמו דאמר בפרק ר"ג (דף נא, ב). והיא עצמה צריכה חליצה, ולא סגי בגט, ודאי דאחותה מיחשבא אחות זקוקתו, ובפרט דכל הפוסקים תפסו בעיקר הדין דלא כהר"א מבורגיל (שם כו, ב תוד"ה דנפיל), שע"ז בנה הר"י המצאתו, ואף בחליצה מצד חיזור ג"כ מיתסר בקרובותיה. סוף דבר אנכי מתפלא על רבוותא איך לא סליק אדעתייהו דהוי ביאה פסולה, ומטעם זה אם כנסו יוציאו:
קונטרס זיקה · סימן ל׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.