אולם יש לדחות, דלפי דברי רבינו נסים בפירוש להלכות בקדושין (א, ב בדפי הרי"ף) גבי נתן הוא ואמרה היא דכתב בספיקא דדינא אוקמינן אחזקה בקדושין, והוה פנויה דבר תורה, רק חכמים החמירו, א"כ הכא דמספקא אם מאמר קונה או לא, מה"ת אוקמינן אחזקה דלא קנה מאמר, ומותר בצרה דבר תורה, והוה עדיין זקוקה ליבום, ואינה כנוסה כמו שהיתה, רק מדרבנן אסור לבוא על השניה, והוי ביאה פסולה דרבנן, ובכה"ג שפיר פריך לר"ש לטעמיה דאמאי הוה ביאה פסולה דבר תורה ביאה אחר מאמר בחברתה, וליסגי בגט לחוד, דממנ"פ, אם קנה מאמר הרי קנה, ואם לא קנה מאמר אין זו ביאה פסולה, דמן התורה יכול לבוא עליה, [ובפרט לשיטת רבינו דספיקות דבר תורה להקל אף באיסור כרת]. אך הירושלמי דפרק כיצד (יבמות פ"ב ה"ב) לא א"ש דאמר בא על הראשונה ובא על השניה דאמר דלר"ש השניה סגי לה בגט, דאם מאמר קנה נפטרת מביאת חברתה, ונתבונן נא, דלפ"ז אם קנה מאמר הרי לא נפטרה מביאת חברתה, דכיון דאוקמינן אחזקה דלא קנה מאמר הרי הראשונה ערוה, וביאתה הוי פסולה דבר תורה, דמן התורה אסור לבוא עליה שמא לא קנה מאמר, דהא צריך לאוקמי דבר תורה אחזקה, וא"כ אם קנה מאמר הוי ביאה פסולה, והשניה לא נפטרה מביאתה, וגם הראשונה צריכה חליצה לזיקתה, שמא לא קנה מאמר, וביאתה הוי ביאה פסולה, וזה ראיה נצחת דהיכי דרק מטעם הספק לא מקריא ביאה פסולה, דאמרינן או דאם קנה מאמר וביאתה כשרה, דקמי שמיא גליא, ואם לא קנה אין זו צריכה כלום, וכמו שהעלה החכ"צ ז"ל:
קונטרס זיקה · סימן כ״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.