ואין להתעקש לדחות הראיות הנ"ל, דבירושלמי פרק האשה רבה (יבמות פ"י) הלכה ב' על משנה דרבי שמעון אומר ביאתה וחליצתה מאחיו הראשון פוטרות צרותיהן, אמר הדא אמרה על דרבי שמעון ביאה פסולה פוטרת, וא"כ הא בכל הני מקומות לרבי שמעון דמספקא ליה אם מאמר קונה או לא קונה הוא, וא"כ כי הוי ביאה פסולה ג"כ פוטרת. דז"א, דהא בירושלמי שהבאתי לעיל מפרק ר"ג (פ"ה ה"א) מבואר דר"ש אמר דביאה אחר גט אינו פוטר, משום דהוי ביאה פסולה, ועל כרחין דכוונת ירושלמי דוקא ביאה פסולה כי האי, דהוה אנוסה דבר תורה, שאמרו לה מת בעלך, רק רבנן גזרו בה, בזה סבר ר"ש דביאה פסולה פוטרת, אבל ביאה שלאחר גט אזיל הירושלמי לטעמו דסבר דהוי מן התורה, עיין פרק ר"ג ריש הלכה א', דפריך דבאשה נמי יפטור גט וישייר, ומשני דהתם מקראי ילפינן ביבמה דפוטר ומשייר, ודלא כתלמודין דמסיק דהוה דרבנן וקראי אסמכתא בעלמא נינהו, עיין דף נ"ב ע"ב ודוק, ועיין תוספות פ"ק דף י"א ד"ה רבי שמעון, שהביאו הירושלמי הנ"ל, וכיון דמשום ספק שמא מאמר קנה בחברתה הוי ביאת שניה פסולה דבר תורה, ובכה"ג ר"ש מודה:
קונטרס זיקה · סימן כ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.