קונטרס זיקה · סימן כ״ח, א׳

כח) אולם לעיקר דינו של הרשד"ם, נראה כהחכ"צ ז"ל, מהא דירושלמי פרק ר' גמליאל (יבמות פ"ה) הלכה א', כמה דאמר ר' שמעון המאמר קונה או לא קונה, כן הוא אומר הגט פוטר או לא פוטר, נשמעינה מן הדא, ר' שמעון אומר הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום, הא בסוף יש אחריה כלום, בבעילה שהיא לאחר הגט, אבל בבעילה שהיא לאחר מאמר, מה נפשך, קנה מאמר אין אחריו כלום, לא קנה מאמר תקנה הביאה, ולא יהא אחריה כלום, אלא כינן אנן קיימין בבעילה שהיא לאחר הגט, הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר. וניחזי, באם עשה מאמר באחת ובעל לשניה, הלא לר' שמעון דמספקא ליה אם מאמר קונה קנין גמור, הלא לא מצי לבעול לשניה מצד הספק שמא קנה המאמר, והיא קיימא עליו באיסור אשת אח, דכבר נפטרה במאמר שעשה לחברתה, והוי שפיר ביאה פסולה, ועל כרחין כיון דמצד הספק אינה ביאה פסולה, כש"כ כאן גבי חליצה, שמצד הספק שמא בן קיימא הוי אינו יכול לבעול אותה. וממנ"פ פטורה מזיקתה, אם הוי בן קיימא הלא נפטרה בולד, ואם לא הרי ראויה לביאה, וחליצתה אינה פסולה, ואינה צריכה חיזור, וכן אמר בירושלמי פרק כיצד (שם פ"ב) הלכה ב' מה אמר ר"ש בבעלת מאמר, נשמעינה מן הדא, ר"ש אומר ביאתה וחליצתה של אחד מהן פוטרת צרתה, ואם חלץ לבעלת מאמר אף השניה צריכה חליצה כו', מה נפקא ביניהון, חלץ לראשונה ובא על השניה, ע"ד דרבנן אינה ביאת ערוה, ע"ד דר"ש ביאת ערוה כצ"ל, [וכן צ"ל לעיל בהלכה א' שם, ושם נשמט כל הענין, ולא נשאר רק רישומו יעו"ש, והמעיין יבין] פירוש דלר"ש מספקא שמא קנה מאמר, וקיימא עליו באיסור כרת השניה, שכבר נפטרה בחליצת הראשונה, משא"כ לרבנן שאינו קונה קנין גמור, ואסורה עליו באיסור ערוה, א"כ לא נפטרה צרתה בודאי, והוה ביאה פסולה, ולא ספק ביאת ערוה. בא על הראשונה ובא על השניה, ע"ד דרבנן הראשונה ביאת ערוה [שהיא אסורה עליו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה צריכה גט וחליצה, דהואי ביאה פסולה, דהוה צרת ערוה במקצת, שמאמר קונה ומשייר] ע"ד דר"ש שניהן צריכות גט, פירוש, דסגי בגט, ומוכרח לגרשן ואסור לקיימן, הראשונה צריכה גט שמא קנה מאמר, פירוש, והוה כמו יבם ולבסוף נולד, ושפיר יבמה, וצריכה גט, והשניה צריכה גט, שמא קנה ייבום, פירוש, דאם לא קנה מאמר הרי אין ביאת הראשונה פוטרת אותה, ושפיר ייבם השני, ולכן מגרשה, ושמא קנה מאמר נפטרת מביאת חברתה, פירוש, ולכן לא בעיא חליצה, דאם כה וכה הרי היא פטורה לשוק. ונתבונן, דהא הראשונה אסורה עליו לבעול, שמא לא קנה מאמר, והיא באיסור ערוה קיימא, ואפ"ה אם קנה מאמר פוטרת צרתה, ולא אמרינן דהוה ביאה פסולה מחמת שאסורה עליו מספק, וכן כי בעל לראשונה תו השניה אסורה לבעול שמא קנה מאמר, והיא נפטרת מביאה הראשונה, ובאיסור כרת קיימא עליה, ואפ"ה אם לא קנה מאמר פוטר אותה ביאתה, ולא מקריא ביאה פסולה להצריכה חליצה לזיקתה. כיון דממנ"פ או דראויה לביאה או דאינה זקוקה ליבם. כן הכא לענין חליצה לא מתקרי חליצה פסולה כלל, כיון דממנ"פ, או דאינה צריכה חליצה כלל, או דראויה לביאה וליבום, וקמי שמיא גליא, ואינה צריכה חיזור, וכמו שפסק החכ"צ ז"ל, ודוק: