ונראה השתא שאמרו חכמים דאסור לבעול, גזירה ביאה ראשונה כו', א"כ כי לא בעיל וחולץ אמרינן ודאי ניחא לאינש לשמוע דברי חכמים, [עיין ב"ב דף מ"ח גבי אונס אמרינן דניחא ליה מרצונו לשמוע ד"ח] ואינו חפץ לייבם, וכיון שאינו חפץ לייבם יהיה מצד שיהיה על אופן שאינו חפץ לייבם הרי הזיקה קלישא, דהא חזינן דאפשר לקיים שניהם, ולכך אינה פוטרת צרתה, אבל כי בעל אותה הרי דחפץ ליבמה וייבמה, ובכה"ג נדחה מן התורה, רק רבנן גזרו משום ביאה שניה, נחשב לביאה כשרה, ופוטר צרתה, וזה סברא דקה, ודוק:
קונטרס זיקה · סימן כ״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.