קונטרס זיקה · סימן כ״ד, א׳

כד) ובזה נסתר מה שהביא החכ"צ בתשובה סימן (כ"ח) [ק"ח] ראיה לסתור סברת רשד"ם (סימן קנ"ח), דאם הניח אשה מעוברת, והולד מת תוך למ"ד, דאסור לייבמה, שמא הבן קיימא, דהוי חליצה פסולה וצריך חיזור, והביא החכ"צ ראיה מהך דפרק כיצד (יבמות כג, ב) לזה שנים ולזה שנים, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואף על פי שאותו החולץ אסור ליבמה, שמא יפגע באחות זקוקתו, מ"מ לא בעי חיזור, דאם בעי חיזור איך מייבם השני, הא אחות חלוצתו אסור, עכ"ד הנכוחים. ולפ"ז מהני תרי בבות דמשנתנו דתני בהו קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ליכא להקשות מידי, דכיון דאם כנס לא הוי ביאה פסולה ויקיים, ה"נ כי חליץ הוי חליצתו מעליא, וא"צ חיזור, וכמו שהבאתי מירושלמי, אבל ראייתו אינו רק מרישא דסיפא, דלזה שנים ולזה שנים, דאחד חולץ לזו ואחיו של זה חולץ לזה, דאז להם הוי חליצה פסולה לכל חד, שאסור ליבמה, משום שמא היא המקודשת להאיש אחר שאינו אחיו, ופגע בשומרת יבם לשוק, וא"כ הוי חליצה פסולה, ולדעתי הוא דבר בטל לחשוב מחמת זה חליצה פסולה, מחמת ספק שיש עליו מעלמא, ספק שומרת יבם לשוק, שיכולה שתהא מותרת ע"י חליצת אחיו של פלוני, ואחר החליצה של פלוני ייבמה, וא"כ מקרי ראויה ליבום, ולפ"ז מסולק כל ראיותיו, דגם בהנך דאחד חולץ ואחד מייבם, ואינו ראוי לייבם אותה, שמא אינה המזוקקת מאחיו, ונמצא נושא אחות זקוקתו, הלא ראויה לו ע"י שאחיו יחלוץ לשניה ותהיה היא מותרת לו בביאה [אך לא דמי כ"כ] וא"צ למה שכתבנו קודם, וזה פשוט בעיני.