כא) ולאחר התבוננות יתכן הא דאמר עבר ובעל, משום דבסיפא דמשנה (יבמות כח, ב) תנן איסור מצוה או איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות, ובבלי מפרש דאתיא ככולי עלמא, ומשום גזירה דאיסור מצוה דעלמא, דמשוי לה כערוה למיפק בלא חליצה. אולם בירושלמי (פ"ג ה"ג) הגירסא ור"ש פוטר גם בסיפא [וזה מצאנו רבות דפליגי התלמודים בגירסות המשניות] ולפי שיטת ר' אלעזר, דר"ש פוטר על השניה לחודא, ודוקא כי בעל את הראשונה אז נגמר זיקתה למפרע, ותו אין השני זקוקה, דהראשונה ככנוסה מעיקרא דמי, א"כ בסיפא נמי, שאם הראשונה היה איסור מצוה או קדושה ובעל אותה אחר כך נגמר הזיקה למפרע, וחשובה ככנוסת משעה שמת אחיו, ותו שניה נפקא בלא חליצה ויבום כלל לר' שמעון, ולכן אמר דוקא עבר ובעל, דלכתחלה אסור לבעול האיסור מצוה או קדושה, ודוקא עבר ובעל, ופשוט:
קונטרס זיקה · סימן כ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.