וכפי המתברר מתוך הירושלמי, דר' לעזר סבר דאם עבר ובעל איסור מצוה או קדושה נגמר הזיקה למפרע, ותו יוצאה אחותה השניה הנופלת מאחיו השני בלא חליצה ויבום כלל, שאגלאי מלתא דבשעת נפילת השני ליבום כבר היתה אחותה כנוסה להיבם, ואף על גב דאיסור קדושה מן התורה לא רמי ליבום רק לחליצה, כדמפרש בירושלמי פ"ק (ה"א), אפ"ה אם בעלו קנו כדתניא בתוספתא (פי"א ה"ג), ולהכי מיחשב ככנוסה למפרע, אם כן אתי שפיר, דר' ליזר לטעמיה אזיל, דסבר לעיל בירושלמי פרק כיצד (יבמות פ"ב) סוף הלכה ג' דר"י ור"א פליגי אם בא על איסור מצוה או קדושה אם נפטרה צרתה דלר' שמי סבר ר"א כר' חייא רבה דבא על איסור מצוה או איסור קדושה פוטר צרתה, והיינו דבעלו קנו, ואינה צריכה חליצה, ואולם לשיטת רבנן דתמן דסברי דזיקה קונה ומשייר, ואף לאחר מיתה לא פקע, ואין זיקה נופלת למקום זיקה, וזהו טעמיה דר"ש, ואף אם מתה הראשונה ג"כ מותרת השניה לשוק, א"כ באיסור מצוה או קדושה כיון דרחמנא גלי מקרא דרמי לחליצה אפילו אם תימא דבעלו לא קנו ג"כ אין זיקה נופלת למקום זיקה ומצי להיות דלא נפטרה צרתה אם בא עליה, וכאן אין צורך לביאתו בראשונה, ובפרט לר' יוחנן דסבר דלר"ש שניהן פטורים, א"כ בודאי אין ראיה כלל, ולכן סבר לעיל דלא נפטרה צרתה, ודוק:
קונטרס זיקה · סימן כ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.