נחזור לענינו, דיצא לנו דר"ז דוקא לטעמיה אזיל אליבא דר"ש איך סבר כיון דטעמו משום לא תקח אשה אל אחותה לצרור, אם נראו לחליצה קודם מי נפקע אח"כ דלא נבעי חליצה. והנה הרשב"א (יבמות) בדף מ"א ע"א חקר הרבה אם קדושי אחותה מפקיעין הזיקה אחר נפילתה ליבום מן התורה, והנה נראה מהריטב"א דסובר דאינן מפקיעין מן התורה, עיין מה שתירץ על קושיית תוס' על הך דזה יעשה מאמר ויקנה בדף י"ח (ע"ב ד"ה אומרים) עיי"ש ואם קדושין אינן מפקיעין נראה דהכא ודאי דלא מפקיע, אבל אם קידושין מפקיעין בהא צ"ע לר"ש. ונראה דהא דאמר בתלמודין כ"ח ע"א ולימא ליה גזירה שמא ימות, ואסור לבטל מצות יבמין, קאי גם לר"ש דסבר במשנתנו בדיעבד יקיימו, ולכתחילה חולצות, אלמא דכשנופלות לפני יבם אחד אח"כ שניהן צריכות חליצה, ואפשר דלר"ש אף על גב דלא שייך אסור לבטל מצות יבמין מ"מ מוטב לחלוץ, שאף אם ימות אחיו תהיה זקוקה לחליצה השניה, דלא שייך לא תקח אשה אל אחותה לצרור בכה"ג שהראשונה חלצה משייבם, ונמצא דיהא אסור בשניה, ותפטר מחליצה, אף על גב דאי לא עביד מעשה כלל לא חליצה ולא יבום ג"כ יבוטל מצות יבום אם ימות אחיו, מ"מ מוטב לחלוץ טפי מליבם, וכפי הנראה דתלמודין לא פליג על ירושלמי, ומודה דכשימות אחד צריכות שניהן חליצה מן היבם האחד, ולא דמי לאיסור פצוע דכא לרע"ק דמפקיע מידי זיקה, יעוין דף ע"ט ע"ב ודוק היטב בכ"ז:
קונטרס זיקה · סימן כ׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.