אולם אפשר לומר דאף בחליצה ג"כ נפקע זיקת השניה מעיקרא, והא דקאמר עבר היינו משום דכשבועל הוה אחות זקוקתו, אף דבשקנה אותה בבעילה נפקא זיקתה של שניה מעיקרא, [ותפסו בה מה שקבלה קודם קדושין מאחר, כדאמר בירושלמי תמן] בכ"ז אסור לבעול בתחילה, כמו שמצינו דוגמתו להירושלמי גיטין פ"ט ה"א, לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לאיש פלוני, בתחלה הוא אסור לבעול, עבר ובעל התיר הגט למפרע, אלמא דאף על גב דעל מנת כאומר מעכשיו דמי בכ"ז אסור לבעול, דמתחילה בועל אשת איש [ועיין ע"ז רשב"א גיטין (פד, א ד"ה על מנת) באורך] הכא נמי כי מתחיל לבעול בועל את אחות זקוקתו, אף דבזה נפקע למפרע זיקה מאחותה השניה ופטורה, ולכן לקמן פרק ב"ש (שם פי"ג) ה"ז על הך דר"ג דאמר הקטנה תמתין עד שתגדיל אמר ר' לעזר לית כן ותנשא, אלא תתארס, דנשואין אסור, אף על גב דעי"ז נפקע הזיקה מעיקרא, ודוק:
קונטרס זיקה · סימן כ׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.