קונטרס זיקה · סימן י״ח, ב׳

אולם האמת יורה דרכו דבהא פליגי, דב"ש סברי דאיסור אשת אחיו פקע, וחלה איסור אחות אשה, אבל אימת חל, רק כשנפקע איסור אשת אח, ואם בא עליה בחיי אחיו אינו חייב רק משום אשת אח, נמצא דאימת חלה איסור אחות אשתו לאחר מיתה, הוי כמקדש אחות יבמתו, והצרה מתייבמת, דלא נעשית צרה לאחר מיתה, דבשעת נפילה לא הואי צרת אחות אשה, ואיסור אשת אח פקע, דאם לא יפקע הלא תהיה מותרת להתייבם, כיון דאיסור אחות אשה לא חל כ"ז שחייב משום אשת אח, וע"כ דפקע ואפ"ה צרתה מתייבמת, והיא פטורה משום איסור ערוה דאחות אשה, וצרתה אין צרה לאחר מיתה, דמאי איכפת לצרה שנעשית ערוה לאחר מיתה, ורבי שמעון סבר, כיון דאיסור אחות אשה חייל הלכך לא פקע ממנה איסור אשת אח, כיון דאף אם יפקע תבא איסור אחות אשה תחתיה, לכן לא פקע איסור אשת אח, וכיון שלא הותר ממנה איסור אשת אח תו פוטרת צרתה, כמו דמיפטרא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו, משום דהואי באיסור ערוה, שהיא אשה שלא הותר איסור אשת אח ממנה ע"י מיתת אחיו הוי ככל העריות, ופוטרת צרתה, ואיסור זה בא מנשואין הראשונים, ובשעת נפילה הואי ערוה, ולכן בבא עליה אחר מיתת אחיו אינו חייב לר"ש רק משום אשת אח בלבד, דקסבר דלא פקע, וא"ש גם מה דפליגי בנשא חי ואח"כ נשא מת על ב"ש, דרבנן קדמאי פירשו דכוונת הגמרא לפלפל על אחות אשה, דבה כתיב קרא דעליה ולצרור לפטור צרת ערוה, ע"ז מתרץ דב"ש אמרי דאין סברא לאוקמי ע"ז קרא דעליה ולצרור, משום דאין איסור חל על איסור, ולכך מקשה היכי דנשא חי ואח"כ נשא מת מאי איכא למימר, ולא פריך מבתו ושאר עריות רק מאחות אשה, יעו"ש.