יח) הנה נתברר מזה דבר פשוט, ומפורש בירושלמי, וגם רבנן בתוספות הערו בו, דאין צרת ערוה רק משעת נפילה, הא המקדש אחות יבמתו אחרי מות אחיו, אף על גב שהיא ערוה ופקע זיקתה, עיין תוספות (דף טז, א) ד"ה בני צרות, בכ"ז צרתה מתייבמת, ובזה יתברר לן טעמא דיהיב רבא בתלמודא דילן פ"ק (דף יג, ב) בהא דשקיל וטרי בטעמייהו דב"ש דסברי צרת הבת מתייבמת משום דאין איסור חל על איסור, וקא מפרש הגמרא באחות אשה, אם נשא חי ואחר כך נשא מת הוי צרת ערוה שלא במקום מצוה, ואם נשא מת ואח"כ נשא חי אין איסור אחות אשה חל על איסור אשת אחיו ולכן לא הואי צרת ערוה, וכתבו רבנן בתוספות (שם ד"ה דלא אתי) דא"כ ייבם הערוה גופא, ותירצו דאי פקע איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה, הלכך לא פקע. וזה דברי תלמודין (דף לב, א) על ר' שמעון דסבר אין איסור חל על איסור. אולם לפ"ז אינו מובן, א"כ סברי ב"ש כר"ש, ואטו לר"ש צרת ערוה מתיבמת היכי שנשא מת ואח"כ נשא חי, וזה נסתר ממשניות הרבה, ועיין בתוספות (דף לב, א) ד"ה שנשא חי כו' וד"ה לא פקע מה שביארו טעמם, ואין בו כדי להבין לענ"ד ההבדל במאי פליגי:
קונטרס זיקה · סימן י״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.