קונטרס זיקה · סימן ט״ז, ו׳

ולחומר הקושיא צ"ל כך, או דשאני תמן גבי קדושין, שהאיסור הוא איסור הניתר ונפקע כל זמן שאוסרו קיים, לכן משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור כזה שיש לו היתר בחיי אוסרו לא נאסרה עליו עולמית, שאנו יכולים להביא ההיתר, משא"כ כאן, שבעת הנפילה היתה השניה אסורה באיסור (אחת) [אחות] זקוקה שהוא כאיסור אחות אשה, שאיסור כזה אין לו היתר אשר תלוי ביד מי שיהיה, רק בחייה תלי רחמנא, אך שאנו יכולים להפקיע האיסור שיפקע למפרע ע"י מעשה של חליצה או יבום, בכ"ז כל זמן חלות האיסור היה איסור שאינו ניתר, בכה"ג כיון שעמדה עליו באיסור אסורה עליו עולמית, או כך, דעל כל אחת האיסור משום אחות זקוקה, וכל אחת אינה ראויה ליבום, ואין אני קורא בה יבמה יבוא עליה, ורק יכולים להתייבם ע"י שיחלוץ אחד לאחת, א"כ על כרחין עומדת חדא להעקר מינה מצות יבום, ומאי שנא דנאמר דחברתה תחלוץ והיא תפקע זיקתה, דלמא היא תחלוץ ומחברתה תפקע הזיקה. לכן שפיר אני אומר שעמדה שעה אחת באיסור, משא"כ גבי קדושין לזר, שכשיגרש היא ראויה ליבום, ובידינו להביא ההיתר ע"י גירושין, תמיד אני קורא בה יבמה יבוא עליה, וכי הותרה מתייבמת, בינה זאת.