אך צריך עיון לפי זה, אם כן אמאי אסרינן בחלץ לראשונה דהשניה אסורה, דהא כיון שנעקר זיקתה של ראשונה למפרע מן האח השני, א"כ תו הוי יבמה שניה למפרע לאו אחות זקוקתו כלל, וכמו דאמר בירושלמי ריש ד' אחין (פ"ג ה"א) דאפילו מתה ראשונה יהא מותר בשניה, דאין אני קורא בה כל יבמה שעמדה עליו שעה אחת באיסור אסורה עליו עולמית, וכמו דרגיל ע"ז בירושלמי (שם ה"ז) לומר ר' יוסא בשם ר' יוחנן, לא דומה איסור אחיות יבמות, לאיסור אחיות שאינן יבמות, דבאחיות שאינן יבמות מתה אשתו מותר באחותה, ובאחיות יבמות מתה אשתו אסורה עליו עולמית, כיון שלא הותרה אצלו בשעת נפילה, וכמו דאמר ר' יודא בשם רב בפרקין (דף ל, א) בכה"ג, וקמ"ל אף על גב דלא אידחי מהך ביתא לגמרי, והותרה בנפילה הראשונה, עי"ש, וזה דברי ר' יוסי בשם ר' יוחנן, בכ"ז כיון דלא הואי רק זיקה ונעקרה למפרע הרי לא עמדה עליו אפילו שעה אחת באיסור, ולכך אמר דאם תמות הראשונה נעקר זיקתה למפרע, ונמצא שלא עמדה עליו שעה אחת באיסור, וכאילו הוי קרינא ביה יבמה יבא עליה משעת נפילה, ובבלי פליג, וסובר דאף על גב דע"י החליצה פקע זיקה מן האחין, דלא יחלקו על משנה מפורשת (מ, ב) והאחין מותרין, בכ"ז היא יבמה שעמדה שעה אחת באיסור, וצריך טעמא במאי פליגי:
קונטרס זיקה · סימן ט״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.