קונטרס זיקה · סימן ט״ז, א׳

טז) אך דא שבארנו שבודאי גם ש"ס דילן מודה דבצרת אחות זקוקתו הבאה לאחר מיתה מתייבמת, דלא עדיפא מקידש אחותה אחרי שמת אחיו, ונפלו לפניו שתי נשיו ליבום, דצרת אחות ארוסתו מתייבמת דאין צרה לאחר מיתה, וכבר הותר בה איסור אשת אח, ובמאי קא מיתסרא, א"ש טובא, דלפי מה שהכריחו רבנן בתוספות שם (כז, א ד"ה שמואל) דלשינויא קמא דהתחיל בצרות יגמור אף באחיות [בריש פרק ד' אחין] דלא אתא כהך שינויא דשמואל למאן דאמר אין זיקה אמר, דלדידיה מוכרח מפרק ר"ג דאפילו חליצה פסולה פוטרת צרתה דחליצתה מעולה, כש"כ הכא דחליצת הצרה מעולה טפי משל אחיות, ואיך אמר תמן התחיל באחיות לא יגמור בצרות, הא הצרה אינה יכולה להתייבם רק מסיבת האחות החלוצה שהיא צרתה, ולכן הכריחו דלפי המסקנא ע"כ כמאן דאמר יש זיקה אתי, וזה נכון, אבל איך יתישב הא דאמר התחיל בצרות יגמור אף באחיות, דחליצת הצרה אינה פסולה מחמת דהוי צרת אחות זקוקה, היינו דחלץ לצרת הראשונה, ובעת נפילה אז היתה מותרת, דלא היה עדיין השניה נופלת לפניו, וכי נפלה השניה, אף על גב דהראשונה הוה אחות זקוקתו, מ"מ הצרה מותרת להתייבם, דאין צרה לאחר מיתה, והוי חליצתה כשרה, וזה לא נסתר מהוכחת התוספות דהו"ל להגמרא לפרש, כיון דעד השתא הוי איירי בנפול בבת אחת, דגם מעיקרא הוה ס"ד דנפול זא"ז רק דלא חלץ לראשונה עד שנפלה השניה. והא דפריך מ"ש לאחיות דלא כו', חלץ לצרות נמי לא לפטרו אחיות דהו"ל צרת אחות אשה בזיקה, עיקר קושייתו רק על צרה של השני אמאי פוטרת את רחל, דחליצת צרת לאה מעלי, דאין צרה לאחר מיתה.