טו) ונבאר עוד סוף לשון הירושלמי שם (פ"ג ה"א), מה אם אחות חלוצתו כו', כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ, פירוש, צרותיהן ג"כ חולצות ולא מתייבמות, בתו פשיטא לך שיהא צרה, פירוש, ואף על גב דלא נזכר במשנתנו צרות, מ"מ פשיטא דהוא הדין צרות, ומייתי ראיה דתני סיפא היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה, בזה פשיטא דלאו דוקא שהיתה הערוה האחות, שאפילו הערוה שהיא בתו [כמו שמצייר לקמן (ה"ב) בירושלמי בבתו יעו"ש], היתה נשואה לאחיו, וצרתה היתה אחותה של אשת אחיו השני, ומתו שני אחיו, ודאי כיון דהאחת הוי צרת בתו, ולא רמיא קמיה ליבום ולחליצה, דהואי כערוה קמיה, ג"כ מותר באחותה, וכמו דלא מזכיר התם תנא צרה, רק הערוה, ואפ"ה פשיטא לך שהוא הדין צרה, כמו כן גבי דינא דמשנתנו דשתי אחיות הוא הדין צרותיהן אסורות, ותנא לא מזכיר דין צרות. כן פירוש הירושלמי בפשוט:
קונטרס זיקה · סימן ט״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.