קונטרס זיקה · סימן י״ד, ד׳

ופוק חזי בתלמודן (דף כז, א) דמשני לדברי האומר אין זיקה קאמר, ופריך א"ה חלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות כו', מאי לא נפטרו צרות דקאמר אצרה דרחל, פירוש, כיון דחלץ ללאה הוה רחל אחות חלוצה, וחליצתה פסולה, ופריך א"ה חלץ לצרות נפטרו אחיות ואצרת רחל מי מפטרא, והא תנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו, ומאי פירכא, הא כשחלץ ללאה אז נאסרה רחל מחמת אחות חלוצה, ולאחר מיתה צרה לא אשכחן, אלא ע"כ טעמיה דגמרא דלא כרב יוסף אפילו אליבא דשואל, דהכא לשמואל קיימינן, ודוק [ועיין רש"י (שם ד"ה אסור), דפירש דאף אם נשואה וצרה היא מנכרי ג"כ אסורה, וכבר השיגוהו בתוספות לקמן (מא, א ד"ה הך) יע"ש וברא"ש. אולם הוא כוון לסלק מה שהערתי, דצרה לאחר מיתה לא אשכחן, לכן המתיק בלשונו דאף מנכרי אסורה, ודוק]. אבל בירושלמי מצאנו פ"ג ה"א דאמר, לדברי ר"ש דאמר אם קדמו וכנסו יקיימו, ובשעת נפילה של רחל הותר בצרתה, דאין רחל אחות זקוקה, היינו לאה, דאם עבר וכנס את רחל ג"כ יקיים, היה לשניה צרה כונס את הצרה ומקיים אשתו [פירוש ולכך מותר באשתו הראשונה שהיא אחות צרת יבמתו השניה, שעדיפא טפי מחלוצה, שכנסה לצרת רחל], ופריך ויהא אסור בצרה לכונסה משום צרת אחות חלוצתו, [פירוש דנשא את לאה, והשתא מתסר צרת אחותה, כמו צרת אחות אשה], ומר ר' יודן כו' בתחלה הוא מותר בה [פירוש בעת הנפילה ליבום] ובסוף הוא אסור בה [פירוש לאחר שכנס את לאה] אם אתה אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה, ואין צרה לאחר מיתה, הרי כדפרשתי לעיל, והפ"מ הביא כאן טעמים של גזירות דגמרא דילן, ובמח"כ ערבב שיטת הבלי עם הירושלמי, וזה לדעתי ענין מחודש, מחלוקת בין בבלי לירושלמי, לכן הארכתי בזה, ודוק: