ובזה מתבאר סוגיא דתלמודן (דף מ, ב) אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר, מ"ט באיסורא קיימא, ופרחה זיקה מעיקרא, ולא אמרינן דשליחותיה קא עבדא, והוה כמו שנפסק הזיקה מכאן ולהבא, אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, אא"ב צרה אבראי קיימא מש"ה מותר באחותה. פירוש דאין כאן אחות זקוקה כלל, דמעולם לא הוזקקה כלל, אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא, פירוש, דאינו חייב על הצרה כרת ושליחותא דידה עבדה, ונפסק הזיקה מכאן ולהבא, אמאי מותר, הא הוה אחות זקוקתו, ומתרץ הגמרא דכל הטעם משום מילי אוחרי ומשום גזירה וה"נ סבר רב אשי, אבל סברת רב יוסף הוה ממש כהירושלמי בטעמא דאסור בצרת קרובת חלוצתו, וכמו דפרישית בס"ד:
קונטרס זיקה · סימן י״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.