קונטרס זיקה · סימן י״ד, א׳

יד) ודע דלפי מה שפירשתי לעיל אות יו"ד, נראה נא בהא דהירושלמי בעי פרק ג' ה"א, אם צרת אחות זקוקתו אסירא, ופשיט ק"ו מצרת אחות חלוצתו וז"ל, מה אם אחות חלוצתו כשיהא מדבריהם נתנו חכמים לה צרה, כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ, ופירוש, למאן דאמר (שם כו, א) דאם עבר וכנס יוציא הרי דזקוקה אחותה גם כן לו אף בשני יבמין, וזה דלא כדמסיק רב אשי בתלמודן (יבמות כז, א) דלא אלימא למשוי זיקה צרה כערוה, ועיין רש"י שם (ד"ה לעולם) [שוב ראיתי ברשב"א (שם ד"ה לא אלימא) דאסירא ליבומי, רק פירש דחליצה אינה פסולה, עיי"ש היטב]. (((ולפי זה אתי שפיר הך דאמר כ"ח ע"ב מת נולד וייבם, ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות, לוי ויהודה נשואין שתי נכריות, דפירש רש"י (שם ד"ה ומשום) דהן ג"כ אחיות, ונכריות קרי להו כו', וזה דחוק. אולם לפירוש רשב"א אתי שפיר, דהן נכריות, ומ"מ הוי הצרה אסורה משום דהויה צרת אחות זקוקתו, רק משום דהוי צרת ערוה ולא זקוקה לו לכן מותר באחות הערוה וצרתה הנופלת לו מאח אחר, ופשוט. [ממלואים]))) והנה המבין בהילוך סוגיית הירושלמי יראה דסברתו דאם חלץ בא הזיקה אל תכליתה, וכן אחותה אסורה משום זה, דהוה כמו אחות אשתו, דזיקה כקנין בה דמי, ולכך צרתה אסורה כמו צרת ערוה, היינו צרת אחות אשה גמורה אסורה ופטורה, ה"נ אסורה, אבל צרת חלוצה חייב עליה כרת, דפקעה ממנה זיקה למפרע, ומעולם לא היתה אשתו וזקוקתו, ולכך אחותה מותרת, וזה דאמר בירושלמי פ"ד ה"ח, ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין, ואחותה אצל האחין לא כמתה היא, פירוש ופקע זיקה מעיקרא, ובפ"ק ה"א, ר' יודן בעי הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש אחד מן השוק את אחת, ובא היבם וחלץ לה פקעו ממנה קדושין, דנגמרה הזיקה ויצאה אל הפועל, חלץ לחברתה למפרע חלו עליה קדושין, פירוש דפרחה זיקה מעיקרא, וכמו שלא נפלה לפניו ליבום דמי ודוק: