ועוד יש להסביר, דהיכי דנשואי השני נמשכין מזיקת המת הוי כמו אח חדא, והוה כמו דאמרו (קידושין יג, ב) יבם לאו כאחר דמי, כיון דזיקתו נמשכת ומכחו מייבם הוי כמאן דחי אחיו המת, לכן אם נולד אחיו אחר היבום שלא נאסרה עליו מימיו הרי מותר בה, תאמר בקידשה החולץ, שאין הקדושין נמשכין מזיקת אחיו, והוי ממש כמו שנולד קודם קדושין לגבי איסור אשת אח דאחיו המת, ומשו"ה לא נזכר זה הדין בירושלמי, ובאחת מן הסברות יתיישב מאי דרמי ר' יודן בירושלמי פ"ב ה"ב, כמו שהגהתי באות ט', צרת אחות אמו שמצאה לפני אחיו מאביו מפני שמצאה בהיתר מותרת, ופירוש שהיתה אחות אמו נשואה לאחיו מאביו, וייבם אחיו מאביו השני צרתה, ואחר זה לאחר שייבם נולד זה האח, כיון דבצרה ליכא רק איסור דאשת אח לבד [לכן אין צרה אלא מאח] דכיון דפקע מצות יבום תו לא אשתראי איסור אשת אח, וכאן מצאה בהיתר איסור אשת אח אצל המייבם, לכן צריך להיות מותר בה, ובעי ומניח כדרך הירושלמי בלא תירוץ, והכוונה ג"כ לחלק, דכיון שאם היה נולד בחיי אחיו המת הלא לא הותר אליו איסור אשת אח המת, א"כ אין היבום הנמשך מזיקתו עדיפא מכח קדושי אחיו הראשון בה להתיר אליו איסור אשת אח המת, דלא עדיפא מאילו היה בר יבום כשחי אחיו המת, דגם אז הלא כבר פקע זיקת יבום על ידי איסור אחות אמו, ודוק:
קונטרס זיקה · סימן י״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.