ב. דין חביות. וששאל על החביות שהניחן ובא לו לעיר הואיל והודיע לגוי שהוא הולך לעיר כשהפליג מהן אסורות הן בין פתוחות בין סתומות דתניא הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות (כ״ג ב׳) אף על פי שהפליג מהן יותר מכדי מיל טהרותיו טהורות ומתרצינן שלא הודיען להיכן הוא הולך והלך לו לעבור הדרך ובא להם דרך עקלתון וסברי השתא אתי השתא אתי ומרתתי ולא נגעי וקתני סיפא אם אמר לכו ואני אבוא אחריכם כיון שנתעלמו עיניו מהם טהרותיו טמאות ומתרצינן משום דמסמך סמכא דעתיהו ולא אתי לעגל ונגעו בהו אף כאן כיון דגוי הוה ידע שיהודי הולך לעיר ולא אתי לעגל מסמך סמכא דעתיהו ונגע ביה לפיכך אסור בשתיה.
איסור והיתר לרש"י · סימן צ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.