א. ששאל על היין שבחביות שהוציא ממנה יין לתוך קנקן כלי שמזג מיינו גוי בכלי ששותה בו ונשאר בו עכבת יין נראה בעיני שהוא מותר אף על פי שלא עמד ישראל על גבה במזגם מן הכלי לתוך הכלים לפי שאין גוים עכשיו אדוקין בע״ז לנסך יין ואין מכניסין לתוך הכלי ידיהם למוזגן ממנו שאין דרכו לעבוד ע״ז בכך על ידי שכשוך ואין לנו לחוש ולאסר הכלי שמזגו ממנו אלא מחמת נצוק חבור וכן הלכה שנצוק חבור ליין נסך. וכששכח ישראל ועירה מן החבית לאותו כלי ראשון הרי זה נצוק מכח נצוק ואין לאסור היין שבחבית על כך. דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת מה שבגת אסור ופרכינן גרגותני גופא במאי מתסרא שמעת מינה נצוק חבור ומדחי ב״ח בשפחסתו בור. ומיהו רב הונא משום נצוק אמרה דשמעינן ליה דאמר נצוק וקטפריס ומשקה טופח חבור ליין נסך וכי לא החזיר גרגותני לגת קתני מתניתין מה שבגת מותר אלמא אפילו בחבורין שבשעה שהקלוח התחתון יורר מן הגרגותני לבור יורד הקלוח של חבית לכלי שנאסר מחמת נצוק של מזיגה.
איסור והיתר לרש"י · סימן צ״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.