הלכות גדולות · סימן ע״ו, ב׳

(פסק) (סנהדרין מו:) והיכא דמפקיד דלא למספד ליה יקרא דיליה הוא וקא מחיל על יקרים סבר תהוי לי כפרה. והיכא דלא פקיד שקלינן אוזיקא מיורשים דיליה ועבדינן דהספידא יקרא דשכבא היא דתניא (סנהדרין מז.) ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתתו מת ולא נספד ולא נקבר או שהיתה חיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו זה הוא סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה אלמא כיון דאימעיט יקריה הויא ליה כפרה ש"מ יקרא דשיכבא הוא ואשכחן בקראי דהספידא יקרא דשיכבא הוא דכד אזלת אשת ירבעם בן נבט לגבי אחיה השילוט לשיולי עילוי ברא דהוה קציר אמר לה ואת קומי לכי לביתיה בבואה רגליך העיר ומת הילד וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואשכחן בחזקי' מלך יהודה דתנו רבנן (ב"ק יז.) וכבוד עשו לו במותו שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף דברי רבי יהודה אמר לו ר' נחמיה והלא לאחאב מלך ישראל עשו כן אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה. (שבת קה:) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספידו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה איתיביה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו' א"ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו. אמר רב יהודה כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר מצפון להר געש מלמד שרגש עליהם הר להרגן משום דאיעצלו בהספדי'. ת"ר חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו סלקא דעתך אלא הכל כקרוביו הכל חולצין עליו הכל קורעין עליו הכל מברין עליו ברחבה. אר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנא' נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. (נדרים לט:) תנא ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו א"ל אביי וכל מצות יש שיעור למתן שכרן אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. א"ר אחא בר' חנינא כל המבקר אוח החולה נועל אחד מששים בצערו א"ל אביי לרבה ליעיילו שיתין ולוקמוה א"ל בעישורייתא דבי רבי ובבני גילו דתניא ר' אומר בת הניזונים מן האחים נוטלת עישור נכסים אמרו לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה שלישית במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה. רבי חלבו חלש נפק רב כהנא אכריז רבי חלבו באיש ר' חלבו באיש ליכא דקאתי (שם מ.) אמר ולא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חביריו לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו היה אמר לו ר' החייתני יצא רבי עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל [המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל] שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גרמא אלא אומר אין מבקש עליו רחמים שיחיה. רבא כי הוה חליש יומא קמא א"ל לשמעיה טרוק גלי דלא ליתרע מזלא למחר א"ל פוק אכריז בשוקא רבא חלש רבא חלש דרחים לי ליבעי עלי רחמי דשאני לי ליחדי לי וכתיב בנפל אויבך אל תשמח וגו' פן יראה ה' וגו'. אמר רב יהודה אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל וגו' ואין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו אם ביקר מה שכרו ה' ישמרהו ויחייהו ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מיסורין יאושר בארץ שיהו הכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שריפאו את צרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו את מלכותו. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא ליסר איניש קצירה לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא [כי היכי דלא] ליסח דעתיה מרחמי תלת שעי קמייתא דרויח דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה. א"ר אבין אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. וא"ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שורה למעלה ממטתו של חולה שנא' ה' יסעדנו. (נדרים מא.) א"ר (דף קמג) אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו אלא את כן מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר רטפש בשרו מנוער וגו' כל משכבו הפכת בחליו. אמר רב יוסף לומר שאין משתכח תלמודו. רב יוסף חלש אייקר תלמודיה אהדריה אביי קמיה ובכל דוכתא היינו דאמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתא. רבי הוה גמיר תליסר אפי' הלכתא אגמריה לרבי חייא שבעה מינייהו סוף חלש רבי אהדר רבי חייא קמיה הנהו שבע דאגמריה שיתא אזדו הוה ההוא כובס דהוה שמע לרבי כי גריס להו אזל רבי חייא גמרינהו קמי ואתא אהדרינהו קמי' דרבי כי הוה חזי ליה רבי לההוא כובס א"ל אתה עשית אותי ואת חייא ואיכא דאמרי הכי הוה א"ל אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גדול הנס שנעשה לחולה יתר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאלו התם אש של הדיוט הכל יכולין לכבותה של חולה אש של שמים מי יכול לכבותה. א"ר אלכסנדרי' א"ר חייא בר אבא ואמרי לה א"ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנאמר והיה כל מוצאי יהרגני רב אמר מהכא למשפטיך עמדו היום. רבא בר רב שילא אמרו ליה שכיב גברא מן גובהה רכיב גידורונא וקא אזיל מטא תיתורא איסתיוט שרייה כי קא שכיב קרא עליה למשפטיך עמדו היום. שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא עבר נהרא וטרקא גברא ומית קרא עליה למשפטיך עמדו היום. אמר שמואל אין מבקרין אלא מי שחלצתו חמה לאפוקי הא דתניא רבן יוסי בן פטרס אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא מחושי ראש בשלמא חולי מעיים משום כיסופא אלא הנך מאי טעמא משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דבורא קשי לעיני ומעלי לאישתא אמר רב אישתא אי לאו דפרונקא דמלאך המות הוא מעליא כחיזרא לדיקלי חד לתלתין יומין כתריאקא לגופא רב נחמן בר יצחק אמר לא היא ולא תריאקא. אמר רבה בר יונתן אמר רב יחיאל ערסן יפה לחולה מאי ערסן אמר רבי יוחנן דיסא דשערא עתיקאתא אמר אביי ובעיין בישולא כבשרא דתורא אמר ר' יוחאי בדורס אין מבקרין אותו ואין מזכירין שמו מאי טעמא אריא מפני שהוא כמעיין הנובע. (ברכות נד:) רב יהודה חלש על לגביה רב חנה בגדתאה ורבנן חזיוה דדלי ליה לעלמא אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא רמך בעפרא אמר להו פטרתון מאודויי והא בעי אודויי ושבוחי בי עשרה דהיו בי עשרה והא בעי איהו שבוחי דענה אמן בתרייהו והלכתא דעני אמן בתרייהו. (ברכות ה.) אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא אם רואה שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בתורה תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן. ואמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאהו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי אם קבלן מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח.