(פסק) ומיחייב אינש לאיענוגי בשבתא דכתיב וקראת לשבת עונג (שם קיח:) במה מענגו בתבשיל ודגים גדולים וראשי לפתות ושומים. (שם קיג:) וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כי הא דרבי יוחנן קרי להו למאניה מכבדותי. מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול. ממצא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין. ודבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבר דבור אסור הרהור מותר. ואסור לפסוע פסיעה גסה בשבת וכמה פסיעה גסה יותר מאמה בינונית ואם לדבר מצוה מיתר. בעא מניה רב מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפשוע פסיעה גסה בשבת א"ל ובחול מי התירה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שימשי. בעו מניה מרבי ישמעאל בר' יוסי מהו לאכול אדמה בשבת אמר להו ובחול מי התירה שאני אומר אף בחול אסור מפני שהיא מלקה. א"ר אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו דאר"ש בן לקיש למה נקרא שמה שנער ששם ננערו מתי מבול ויש אומרים כאלו אוכל מבשר שקצים ורמשים שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו':
הלכות גדולות · סימן ז׳, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.