(שם קטו.) כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהם ובין שאין קורין בהם ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. היו כתובים תרגום ובכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה היו כתובין עברית גפטית עילמית מדית יונית אעפ"י שכתובין בכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה (שם קכ.) ספר שאחז האור בראשו אחד נוטלו וקורא בו ואם כבה כבה וכן כלי שאחז בו אור נוטלו ומשתמש בו ואם כבה כבה טלית שאחז האור בראשה אחד נוטלה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה: (שם קטו:) ת"ר הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן מאותיות של שם ומענינות הרבה של תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה. ומעשה באדם אחד שהיה כותב ברכות בצידן ובאו והודיעו את ר' ישמעאל בר' יוסי והלך לבודקו וכשהוא עולה בסלם הרגיש בו ונטל טומוס של ברכות ושקעו במים ובלשון הזה אמר לו גדול עונש האחרון יותר מן הראשון. (שם קטז.) ספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן:
הלכות גדולות · סימן ז׳, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.