הלכות גדולות · סימן ס״ט, ג׳

(פסק) ואסיר ליה לבר ישראל למזבן בהמה טמאה ומינכס וזבינן לגוים ואסיר ליה נמי למיזבן דגים טמאים וזבינתינהו לגוים אבל ודאי שחט בהמה טהורה ואשתכח טרפה אי נמי זבן דגים טהורין ואיתרמי בגזירה דג טמא שרי ליה לזבוני לגוים דתנן (שביעית פ"ז) אין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים ולא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר לשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידן. לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. לקח בכור למשתה בנו או לרגל ואין צריך לו מותר למוכרו. צד חיה עופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותרין למוכרן ר' יהודה אומר אף מי שנתמנו לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנותו לכן וחכמים אוסרין. (כתובות קו:) והלכתא אין משתכרין ולא בשל הקדש ולא בשל עניים ומאי דמפקר לעניי הקדש הוא. (סנהדרין כה.) ההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה אזל ר' ממזייה וטופריה סבר רב נחמן לאכשוריה אמר ליה רבא ודילמא איערומי קא מערים ואלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין ילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו. (בכורות ל.) ההוא טבחא דהוה רגיל לזבוני תרבא טמיא במר דכנתא פסליה רבא לזבוני אפילו אמגוזי אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא כמאן כרבי יהודה אפילו מים ומלח נמי בהא אפילו רבי שמעון מודה מאי טעמא ינוקי גרו באמגוזי משבוש להו לבני טבחי וגנבי ומייתי ליה תרבא טמיא ומזבין ליה במר דכנתא. (חולין קלב:) השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות וליתני פטורין מן המתנות אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח. דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זבחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע. אמר רב חסדא האי כהנא טבחא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דה' אלהי ישראל. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנתה. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנתה כאלו אוכל טבלים ולית הלכתא כוותיה. (חולין קלח:) והלכתא עוף טהור חייב לשלח עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח. קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרין. (חולין קמ:) היתה מעפעפת בזמן שכנפיה נוגעין בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעין בקן פטור מלשלח אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח שנא' קן קן מכל מקום שילחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח אפרוחין מפריחין וביצים מוזרות פטור מלשלח (שם קמ.) אם טרפה חייב לשלח אפרוחין טרפים פטור מלשלח. וכן הלכה. (שם קלא.) והלכתא כוותיה דרב דמספקא ליה אי איקרו לוים עם אי לא הלכך דמו לכהן ודמו לישראל דמו לכהן דלא שקלינן מיניה מתנות ודמו לישראל דלא יהבינן ליה מתנות והני מילי היכא דקשחיט לביתיה אבל קבע ליה דוכתא לזבוני לא מיבעיא לוי דשקלי' מיניה מתנות אלא אפי' מכהן שקלינן מיניה מתנות כדדרש רבא (שם קלב:) מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זבחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע וכן הלכה כי הא דאושפזיכניה דרבי טבלא כהן טבח הוה והוה דחיקא ליה מילתא א"ל זיל אישתתיף בהדי טבחי ישראל מיגו דאית להון רווחא דפטרת להו ממתנות משתתפי לך אזל חייביה ר"נ לאפרושי מתנתא א"ל והא רבי טבלא אמר לי פטירת אמר ליה אפריש ואי לא מפיקנא ליה לרבי טבלא מאונך אזל רבי טבלא לגבי רב נחמן א"ל מאי האי א"ל דכי אתי רבי אחא ברבי חנינא אריב"ל וכל זקני דרום אמרו כהן טבח עד שתים ושלש שבתות פטור מכאן והילך חייב א"ל וליעביד ליה מר כרבי אחא ברבי חנינא אמר ליה הני מילי היכא דלא קביע מסחתא מעיקרא אבל היכא דקביע מסחתא מעיקרא לא ואי יהיב דמי מתנות שפיר דמי: