(פסק) והיכא דקשחיט בביתא דלית בה כהן שקיל דמי מתנות ומשדר להו להיכא דאיכא כהן דתניא (שם קלד:) מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלה אותם בדמים מפני הפסד כהן מאי טעמא נתינה כתיבא בהו דכתיב ונתן לכהן. ואיתתא כהנתא אע"ג דנסיבא לישראל יהבינן לה מתנות (שם קלא:) דכי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא אלמא קסבר עולא ונתן לכהן ואפילו לכהנת. רב כהנא אכיל בשביל אשתו רב פפא אכיל בשביל אשתו רב יימר אכיל בשביל אשתו רב אידי אכיל בשביל אשתו. בת ישראל שנשאת לכהן וילדה הימנו בת ואותה הבת נשאת לישראל אם הבת אוכלת בתרומה בשביל בתה מכהן ואע"פ שנשאת לישראל ומנלן דאכלה דתנן (יבמות סט:) ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לעבד או לנכרי וילדה ממנו בן הרי זה ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה בת כהן לישראל לא אכלה בתרומה.
הלכות גדולות · סימן ס״ט, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.