הלכות גדולות · סימן ס״ז, א׳

דאסיר למיכל גידא שנאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ותנן (שם פט:) גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ונוהג בשליל רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואין הטבח נאמן על גיד הנשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נאמן עליו ועל החלב והלכה כרבי יהודה בגיד הנשה דאינו נוהג בשליל (שם צב:) ומחלוקת בבן תשעה חי והלך רבי מאיר לשיטתו ורבי יהודה לשיטתו ולא שנא דבהמה ולא שנא דחיה דחיה בכלל בהמה. ואלו אטמא דאיבשיל בה גיד הנשה אסיר למיכל מן ההוא קידרא ובין מן ההיא בישרא כדתנן (שם צו:) ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה נותן טעם הרי זו אסורה אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה דאיער' להו בהדי הדדי אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד הנשה ולא מיבעיא אסיתא ובוכנא ושזרתא משום שורייאני קטיני דאית בהו דאין מועיל בהו נקור וכי מבשיל ליה בקידרא היכי משערינן ליה (שם צט:) אמר רב הונא כבשר בראשי לפתות דמריר טפי ולא ידיע טעמייהו אבל אסיתא ובוכנא ושזרתא ודאי טויהי טווי קולף ואוכל עד שמגיע לגיד. (שם צז:) הנהו אטמהתא דאימלחן בי ריש גלותא רבינא אסר רב אחא בר רב אשי שרי אתו שיילוה למר בר רב אשי אמר להו אבא שרי אלמא כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח צלי ולא מבושל דרותח של צלי קאמרינן. (שם צו:) גיד הנשה שנתבשל עם גידים של היתר בזמן שמכירו הוא אסור ואותן הגידים בנותן טעם אין מכירו כולן אסורין דכל חד וחד אימר דההוא דאיסורא הוא. והרוטב בנותן טעם (שם צט:) ואמאי ליבטיל ברובה בריה שאני ולא היא גיד במתן טעם לא משערינן ליה דקיימא לן הלכתא כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דאמר אין בגידים בנותן טעם וכי נתבשל גיד הנשה או מומלח עם הבשר עם הגידים ומכירו שדי ליה לדיליה אבראי ובין בישרא ובין גידים שרו ולא צריך לשעוריה לא בנותן טעם ולא בששים והני מילי גיד גופיה אבל שמנונית דידיה כי נתבשלה או נמלחה אסיר כל דמיבשל בהדה בין בשר ובין כל מילי אלא בשיעורא כדאמרי רבנן בששים ובראשי לפתות דלא ידיע טעמייהו מדמרירי אינון (שם ק.) וכן חתיכה של נבילה וחתיכה של דג טמא שנתבשלו עם חתיכות של היתר בזמן שהוא מכירן היא אסורה ואותן חתיכות בנותן טעם אין מכירן כולן אסורות ואף ע"ג (דף קלה) דאיכא רובה דהיתירא לא בטיל איסורא שאני חתיכה דחשיב איסורא הואיל וראויה להתכבד בה לפני אורחים של גוים חשיב איסוריה ולא בטיל. (שם צו.) הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולן רבי יהודה אומר יקיים בו מצות נטילה. בר פיולי הוה קא מנקיר אטמא קמיה דמר שמואל הוה קא גאים א"ל חות ביה טפי השתא אי לא חזיתך ספית לי איסורא אירתת נפל סכינא מן ידיה א"ל דאורי לך כר' יהודה אורי לך. האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים אכלו ואין בו כזית חייב. (שם צג:) אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידים הן פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו. (שם צו:) ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת. גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין וכן חתיכה של נבילה וחתיכה של דג טמא בזמן שנתבשלו עם חתיכות אחרות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם. (שם צז:) אמר רב נחמן כחל בששים היכא דלא קרעיה ולא מלחיה וכחל מן המנין גיד בששים ואין הגיד מן המנין ביצה בששים ואין ביצה מן המנין כל הני תלתא ליכא למיקם בנותן טעם דידהו. כחל בששים וכחל מן המנין אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא אע"פ שכל הקדירה מותרת כחל עצמו אסור דאי נפיל לתוך קדירה אחרת אוסר ונאסר דתנן (שם קט:) הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ותניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודיה ולא קרעיה ודקאמרינן בגיד הנשה כחל בששים וכחל מן המנין והיכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשר והיכא דקרעיה לכחלא וחתכיה ומלחי' ושדייה בקידרא לכתחלה לא לישדי ואי שדייה שרי דאמרינן כיון דמלחיה בציר ליה חלביה.