הלכות גדולות · סימן ס״ו, ה׳

(שבת קלו.) תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה שמונה ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה הא לא שהה ספקה הוא. איבעיא להו מי פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל או לא אם תימצי לומר פליגי הלכה כמותו או אין הלכה כמותו ת"ש עגל שנולד ביום טוב שוחטין אותו הכא במאי עסקינן שכלו לו חדשיו. ת"ש ושוין שאם כולד ומומו עמו שזה מן המוכן הכא נמי שכלו לו חדשיו. ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הלכה מכלל דפליגי ש"מ. (חולין עז.) חיותא דכי שחיט לה משכח בה סיליתא מאן דשפירא דעתיה שרי למיכל ודאי נפקת מקצת שיליא מקמי דשחיט לה אסיר למיכל סיליתא. חיותא דכד שחיט לה ילדא אי ידיע ודאי דלבתר דגמרה לשחיטה ילדה ההוא ודאי בר נכיסתא הוא ושרי בשחיטת אמו ואי אפיק אפילו רישיה מיקמי דליגמר סימנין ההוא ולד הוא ובעי שחיטה. והיכא דנפק ליה בראי (חולין עד:) והפריס על גבי קרקע בעי שחיטה ונקורי וכל דעבדינן בבישרא. ובר נכיסתא שרי בשחיטת אמו (חולין סט.) דכתיב כל בהמה תאכלו כל שבבהמה תאכלו ולא צריך ניקורא מ"ט דעובר ירך אמו ודמיה ודאי אסיר ובעי מיקרעיה לכרסיה ואפקיה לדמיה ואי שדי ליה בקידרא בעי למימלחיה. (שם עד:) ומאן דשחט בהמה ואשכח בה בר שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו ואכיל ליה לדיליה ולתרביה (שם סט.) ואפי' אשכחיה לעובר דמיחתך במעי אמו שרי למיכליה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וליכתוב רחמנא בהמה מאי בבהמה דקאמר רחמנא כל שבבהמה תאכלו ודאי איחתך מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה מאי טעמא דאמר קרא אותה תאכלו שלימה ולא חסירה. (שם סט.) ואי שחטה ואשכח בה דמות יונה אסורה מ"ט דבעינא פרסות וליכא ודאי קלוט במעי בהמה אע"ג דליכא פרסות שרי דתנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי פרסה בבהמה תאכלו: