(שם וכתובות קיא.) תניא רבי יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה ואמרינן יצחק ושמעון וישעיה אמרו הלכה כרבי יהודה בפרדות והלכתא כרבי יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב. חיותא דילדא אסיר למישחט ולדה עד תמניא יומי מאי טעמא דילמא נפל הוא ותנן (שבת קלו.) כל שלא שהה שבעה ימים בבהמה הרי זה נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה כיון דלא מלו ליה תמניא יומי נפל הוא ואסיר למיכליה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין ועבד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרו ליה אי אתרחתיה עד לאורתא הוה אכלינן מיניה. (נדה כד.) אתמר המפלת בריה שיש לה שתי גבק ושתי שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ושמואל אמר באשה ולד בבהמה מותר באכילה (שם ע"ב) והלכתא כוותיה דרב בין שיצא לאויר העולם ובין במעי אמו אסור באכילה.
הלכות גדולות · סימן ס״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.