הלכות גדולות · סימן ס״ו, ג׳

(שם עח:) תנו רבנן יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים וביו בנקבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן נקבות ולא זכרים אף כאן נקבות ולא זכרים מה לאם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו הואיל ועשה בו את המזומן כשאינו מזומן יהא אותו בנו נוהג בזכרים כבנקבות ת"ל אותו על אחד הוא חייב ואינו חייב על שנים ואחר שחלק הכתוב זכיתי לדין חייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן נקבות ולא זכרים אף כאן נקבות ולא זכרים ואם נפשך לומר אותו זכר במשמע הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שחין בנו כרוך אחריו הלכך אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואין נוהג בזכרים וליתא לדחנניה דאמר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות מדא"ל ר' אבא לשמעיה (שם עט.) דא"ל רבי אבא לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא לריספק עיין מיני דדמיין להדדי ועייל קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא.