הלכות גדולות · סימן ס״ו, ב׳

(פסק) והיכא דשחטה גוי לאימיה שרי למישחט ברה בתרה בשעתיה ולא חיישינן משום אותו ואת בנו. ואי עבר ושחט אימא וברתא בחד יומא אימא שרי למיכלה בשעתא ברתה משהי לה עד לאורתא ואכלה לה אי במזיד שחטה לברתה מלקינן ליה ולאורתא שרי באכילה. והיכא דשחט קמא ולא אישתחיט שפיר כגון (חולין פא:) השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר שרי למישחט בתריה מאי טעמא לא תשחטו אמר רחמנא והאי לאו שחיטה היא (שם עח:) אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים וכי אסר רחמנא בהמה אבל חיה ועוף שרי למישחט (שם פב.) ולא שנא כי שחיט אימא ולבסוף ברתא ולא שנא ברתא ולבסוף אימא אסיר. ולא שנא שחיט חד גברא אימא וברתא ולא שנא שחטין תרי גברי חד אימא וחד ברתא מיחייב אההוא ברתא מאי טעמא דכתיב לא תשחטו ביום אחד. והיכא דאיכא עיגלא או אימרא או גדיא דאישתחיט אימיה ואיהו איערב בהדי אחריני ולא ידיע הי מינייהו וקא בעי למישחט הם ביומיה מינייהו ליעיילינהו לדוכתא ולמחינהו וכל דפריש מרובה פריש וכד פיישי תרין לא לישחטינהו עד למחר. תנו רבנן אותו ואת בנו אין לי אלא אותו ואת בנו בנו ואותו ממן כשהוא אומר לא תשחטו הרי כאן שנים הא כיצד אחד השוחט את הפרה ואחד השוחט את בתה ואחד השוחט את אמה שנים האחרונים חייבין ועל מזבננא רמיא מילתא לאודועיה לזבונה דתנן (שם פג.) בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן ערב יום טוב של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יוה"כ בגליל ואמרינן תנא ואם לא הודיע הולך ושוחט ואין נמנע. והיכא דזבין אימא לחתן וברתא לכלה מיבעי' לי לאודועי דתנן רבי יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע שהדבר ידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.