הלכות גדולות · סימן ס״ד, ב׳

(שם נט:) ת"ר אלו הן סימני חיה להתיר חלבה כל שיש לה קרנים וטלפים רבי דוסא אומר יש לה קרנים אי אתה צריך לחזור על טלפים יש לה טלפים אתה צריך לחזור על קרנים כללא הוא דכל שיש לה קרנים חלבה מותר הרי עז ויש לה קרנים וחלבה אסור כרוכות בעינן הרי שור דקרניו כרוכות וחלבו אסור חרוקות בעינן הרי עז דחרוקות וחלבה אסור מופצלות בעינן הרי צבי דאין מופצלות וחלבו מותר חדורות בעינן הלכך כל היכא דמיפצלן לית דינא ולית דיינא לא מיפצלן בעינן כרוכות חדורות חרוקות ומיבלע חדקייהו והני ספיקא דעיזי דכרכוז דלית בה אלא שני סימנין כרוכות וחדורות ושלחו מתם הלכתא כרב שמואל בריה דרבי אבהו דאמר עיזא דכרכוז שריה תרביה. וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר אבל לענין איתסורי תרבא (כריתות ד.) לא נהיג אלא בשור וכשב ועז דהוו קריבין לגבי מזבח אסיר חלבן איל וצבי ויחמור כולהו שרי תרבייהו ומנלן דתרבא לא נהיג איסוריה אלא בבעירא דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' ואע"ג דחיה בכלל בהמה שאני הכא דכתיב אשר יקריבו ממנה וחיה לא חזיא לקרבן. וכי לימא מר בעלי מומין הא לא חזו להקרבה רביניה קרא הוא הואיל ובמינן קרב דתניא (פסחים מג:) כי כל אוכל חלב אין לי אלא חלב תמימים הראויין ליקרב חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב. וכל תרבא דלענין הקרבה קרב לגבי מזבח לענין אכילה נמי תרבא הוא ואסיר מאי טעמא אסירא (כריתות ד.) דאכילה בענינא דהקרבה כתיב והי נינהו תרבא דקרב את החלב המכסה את הקרב היינו פירוסתא אשר על הקרב היינו חלב שעל המסס ובית הכוסות דא"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל (חולין צג.) חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת וזה הוא חלב שעל הקרב ומאי שנא מדכולה כרסא משום דדמי לחלב המכסה את הקרב מה מכסה את הקרב תותב וקרום ונקלף אף כל תותב וקרום ונקלף זה הוא חלב. אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרארא מאי טעמא תותב וקרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקין. (חולין נ.) וחלב שעל הקבה דאקשתא אסור דאייתרא א"ר אויא א"ר אמי מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל הכליות היינו תרבא דצרואתא שעל הכסלים היינו תרבא דקליבוסתא היכא דליפן אטמהתא דא"ר אבא אמר רב יהודה (שם צג.) תרבא דאיקליבוסתא אסור וענוש כרת וזה הוא חלב שעל הכסלים אליה אע"ג דלענין הקרבה חלב הוא לענין אכילה רחמנא שרייה מאי טעמא דכתיב כל חלב שור וכשב ועז למאי איצטריך אי לאפוקי חיה מאשר יקריבו סגיא אלא ה"ק רחמנא דבר השוה בשור כשב ועז אסרתי לך לענין אכילה ואליה כיון דבשור ועז לא קרבא לגבי מזבח שרי דתנו רבנן (זבחים ט.) כשב לרבות את הפסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת הפסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתריא לה באכילה דשור נמי שריא דהא אינו שוה (חולין קיז.) א"ל רב מרי לרב זביד אלא מעתה אליה (בזמן הזה) תיתסר א"ל עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דבר השוה בכולן. חומר בחלב מבדם וחומר מבדם מבחלב חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול וניתר וטמא מה שאין כן בדם חומר בדם שהדם נוהג בבהמה בחיה ובעופות בטמאין ובטהורין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד. (חולין ט.) אמר אמימר משמיה דרב פפא לא לסחיף איניש כפלי אבישרא דדאיב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריץ להו נמי בלעי כפלי גופייהו מתרבא קרמא איכא בין תרבא לכפלי אי הכי תרבא גופיה נמי קוביא אית ליה רכיך ומימרטט. ומן דקאכיל בר ישראל כזית חלב דאיחייב ליה כרת (חולין לז. ושם קט) והיכא דאכל כזית חלב דנבילה או דטריפה מיחייב תרין איסורי חד משום חלב וחד משום נבילה דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה ואמרינן למאי איצטריך ליה קרא למיכתב ואכל לא תאכלהו השתא בהמה טהורה דשרי בשרה אסיר תרבא טריפה דאסיר בשרה לא כל שכן אלא אמרה תורה יבא איסור כבילה ויחול על איסור חלב יבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב. ולא מיבעיא היכא דאכליה בעיניה דמיחייב אלא אפילו פרתיה פורתי פחות מכשעורה אי אכל כזית שיעור למיכל פלגא דריפתא מצטרף ומיחייב עליה כרת דא"ר אבהו א"ר יוחנן (ע"ז סז.) כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזה הוא כזית בכדי אכילת פרס טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ונותן טעם לפגם מותר. ולא מיבעיא היכא דאכליה מיכל דמיחייב אלא אפילו ארתחיה ארתוחי ושתייה מיחייב דתנו רבנן (חולין קכ.) הקופה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ואמרינן בשלמא דם כיון דאמסייה אחשביה אלא חלב ענוש כרת אמאי אכילה אמר רחמנא והאי לאו אכילה היא אר"ש בן לקיש אמר קרא ונכרתה הנפש האוכלת לרבות את השותה ולא מיבעיא היכא דשתייה בעיניה דמיחייב אלא אפי' נפל כזית תרבא בבישולא דהיתירא ויהב בה טעמא אסיר למיכלה לההוא בישולא דאשכחן דאסר רחמנא טעמא דאיסורי כודאי דאיסורא מדגלי רחמנא גבי נזיר דכתיב מיין ושכר יזיר. ות"ר (נזיר לז.) משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין אסור ותנן (חולין קח.) טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנותן טעם באותה חתיכה אסור ואמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא. (חולין צג.) אמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשה חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלא דכפלי ודכולי' אתא משום תרבא דידה ודלועא משום דמא. אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלי דכפלי ודכוליאתא משום תרבא דביעי ודמוקרי משום דמא למאי נפקא מינה דהנך דמשום תרבא אף על גב דחתכינהו ומלחינהו אסירי ואי עוינהו נמי אסירי הנך דמשום דמא אי טוינהו אי נמי חתכינהו ומלחינהו דייב דמייהו ושרו. וחוטי וקרמי דחיה הנך דמשום דמא אסירי הנך דמשום תרבא שרו דתרבא דחיה שרי. (שם מט:) איזהו שומן טהור כל שאינו יכול לינטל ביד שומן טמא דבר שנתלש ביד שומן טהור ושל צבי בין שומן טהור ובין שומן טמא סותם בדקין שלהן. (שם צג.) רב יהודה בר הושעיא הוה קא קליף ליה טחלא ללוי בריה דרב הונא בר חייא חזייה דהוה קא גייס ליה מעילאי א"ל חות ביה טפי אתא אבוה אשכחיה א"ל לא צריכת הכי אמר אבוה דאימך משמיה דרב ומנו רב ירמיה בר אבא לא אסרה. תורה אלא שעל הדד בלבד איני והאמר רב המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו היכא אי נימא שעל הדד אמאי אין חייבין עליו אלא לאו אכוליה א"ל אי תניא תניא. (פסחים כד:) א"ר אבהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן פרט לשאכל כזית חלב חי. (חולין צח.) ההוא כי זיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא סבר רב אשי לשעוריה נמי במאי דבלע דיקולא אמרי ליה רבנן לרב אשי האי דיקולא דהתירא בלע דאיסורא לא בלע כיון דכל יומא קא שדו ביה כי היכי דבלע משאי בלע נמי מהאי. ההוא כי פלגא דזיתא תרבא דנפל בדיקולא דבישרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי זיתי א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד א"ר יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה מלקא לא לקי עד דאכל כזית אבל איסורא איכא. (חולין צג:) אתמר טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר רב בכשעורה רבי יוחנן אמר בכזית אמר רב פפא ולא פליגי כאן להלקותו וכאן לעברו אמר מר זוטרא כשעורה במקום אחד כזית אפי' בשנים ושלשה מקומות כשעורה במקום אחד מעברינן ליה כזית דסיפא שיעור איסורא דאורייתא אלקויי נמי מלקינן ליה מ"ט מלקות במקום מיתה עומדת והלכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה. (שם צג.) אמר רב יהודה חוטין שבעוקץ אסורין חמשה חוטי איכא בכפלי תלתא מימינא ותרי משמאלא תלתא מימינא מיפצלי לתרי תרי ותרי משמאלא מיפצלי לתלתא תלתא למאי נפקא מינה אי שליף להו אדחמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו (שם קט.) הכחל קירעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו. (שם ע"ב) אמר רב זירא אין עובר עליו ומותר. תניא כוותיה דרב כחל שבשלו לחודיה מותר אבל בהדי בשר אסור. קיבה שבשלה בחלבה אסורה ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו. כיצד קורעו אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל א"ל ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתניתין היא הא קא משמע לן דלא בעיאן שתי וערב אי נמי לקדירה. אמרה ליה ילתא לר"נ מכדי כל דאסר לן קב"ה באורייתא שרא לן באורייתא כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא דם נדה דם טהור חלב בבהמה חלב חיה חזיר מוחא דשיבוטא גוריתא לישנא דכורא אשת איש גרושה בחיי בעלה אשת אח יבמה גויה יפת תואר בעינא למיכל בשר בחלב אמר להו רב נחמן לטבחי זויקי לה כחלי והאנן תנן הכחל קורעו ההוא לקדירה והא קתני שבישלו דיעבד אין לכתחלה לא הוא הדין דאפילו לכתחלה ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא קיבה שבישלה בחלבה אסורה ואפילו דיעבד נמי לא תני רישא נמי שבשלו. (שם קי.) רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי אייתו לקמייהו תבשילא דכחלי רב יצחק בר יוסף אכל רבין לא אכל אמר אביי רבין תיכלא אמאי לא ליכול מכדי דביתהו דרב פפי ברתיה דר' יצחק נפחא היא ור' יצחק מרי דעובדא הוה ואי לא דשמיע לה מבי נשא לא הוה עבדא. (שם קטו:) תנא דבי ר' ישמעאל נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים אחד איסור בישול ואחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. (שם צו:) אמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מאזניו מאי טעמא משום דחלב מפעפע. (שם צב:) אמר רב ששת חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן כרת חיטין שבכליות אסורין ואין חייבין עליהן כרת. לובן כוליא רבי ור' חייא חד אסר וחד שרי רבה ממרטט ליה ר' יוחנן ממרטט ליה ר' אסי גייס ליה מיגס אמר אכיי כווחיה דר' אמי מסתברא דא"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים הכא נמי שעל הכוליא אמר רחמנא ולא שבתוך הכוליא: