הלכות גדולות · סימן ס״ד, א׳

(דף קלב) (תו"כ קדושים פ"ט) תנו רבנן והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה הוצרך הכתוב לומר בין פרה לחמור והלא כבר מפורשין זאת הבהמה אשר תאכלו כל בהמה מפרסת פרסה ואך את זה לא תאכלו אלא מה ת"ל והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה בין טהורה לך לבין טמאה לך בין שנשחט רובו של קנה לשנשחט חציו וכמה בין רובו לחציו כחוט השערה בין העוף הטמא לטהור בין טרפה כשרה לטריפה פסולה ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא לאיסור. ואסר להו קב"ה לישראל למיכל בשר בהמה טמאה ובשר חיה טמאה לבר מהני עשר דבהמות דמנינהו קרא דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר. והי נינהו בהמה טמאה דכתיב אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן וכתיב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וגו'. ומאי שנא הני דפרט בהו קרא משום דאית בהו סימני טהרה ותנא דבי רבי ישמעאל (חולין מב.) זאת החיה אשר תאכלו מלמד שהביא הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה בסיני ואמר לו זאת תאכל וזאת לא תאכל מדכתיב זאת. והיכא דקמסגי במדברא ומשכח בהמה שפרסותיה חתוכות למטה מצומת הגידים ומאי ניהו מן הארכובה ולמטה דלא ידע למיקם עלה אי טהורה היא בדיק בפומה דאמר רב חסדא (חולין נט.) היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לו שינים למעלה בידוע שהיא טהורה ושריא ואם לאו בידוע שהיא טמאה ואסירא ובלבד שיכיר גמל והא אמרת גמל ניבי אית לה בבן גמל כגון דאתו ככי עיליאתא ושיני תחתאתא וניבי עדיין לא אתו ודילמא איכא מידי דדמי לגמל גמירי דליכא. תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר' שמעון בן יוחאי ואת הגמל כי מעלה גרה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט לך הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר חזיר ודילמא איכא מידי דדמי לחזיר גמירי דליכא. תני דבי רבי ישמעאל בדבי רבי עקיבא ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר לפיכך פרט לך הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות ופיה גמום בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר ערוד ודילמא איכא מידי אחרינא דדמי לערוד גמירי דליכא. היכא בדיק אמר אביי ואיתימא רב חסדא בכנפי העוקץ. וכל היכא דבדיק בהמה ומשכחת בה סימני טהרה ולא ידע לבהמה גופה מאי איהי בודאי דמן הני עשר בהמות היא דתניא (שם סג.) ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות טמאות מרובות מן הטהורות לפיכך מנה הכתוב בטהורה וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין מן הטמאין לפיכך פרט הכתוב טמאין וחיה בכלל בהמה לשחיטה ולסימנין. סימני חיה.