(תו"כ שמיני) תניא אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך מעלי גרה ומפריסי פרסה שאין אתה אוכל ואיזה זה אלו טריפות (חולין עב.) דבי ר' ישמעאל תנא בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו שמונה עשר טריפות שנאמרו למשה בסיני (תו"כ שם) ואלו הן נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת (ואפילו) ברובה ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה נפסק חוט השדרה ואפילו ברובו ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כזית הריאה שניקבה או שחסרה רבי שמעון אומר עד שתינקב לבית הסימפונות ניקבה הקבה ניקבו הדקין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף ניקבה המרה כרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה רבי יהודה אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס יכול אפילו נפתתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק חוט שלה ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטלו הכליות ניטל הטחול ניטל הלחי התחתון שלה נטלה האם שלה וחרותה בידי שמים תלמוד לומר נבילה וטרפה לא יאכל מקיש נבילה לטרפה מה נבילה שאין חיה אף טרפה שאין חיה יצאה זו שכמוה חיה יכול אפילו אכלה הרדופני ואכלה צואת תרנגולין ושתת מים הרעים תהא טרפה תלמוד לומר נבילה וטרפה מה נבילה שאינה בת חיים אף טרפה שאינה בת חיים יצאה זו שהיא בת חיים. הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין נקובת הוושט במשהו ובכל שהו בין בצפורן ובין בקוץ ובין במחט טרפה. (חולין מג:) אמר עולא ישב לה קוץ בוושט כשרה אין חוששין שמא יבריא מאי קאמר הכי קאמר ישב לה קוץ בוושט מגואי לא חיישינן דילמא בזעיה לוושט כוליה ואברי ליה להך גיסא ומאי שנא מספק דרוסה קא סבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וליתה לדעולא משמעתיה דאמימר דאמר אמימר (חולין נג:) הלכתא חוששין לספק דרוסה (שם מג.) אמר רבה שני עורות יש לו לוושט חיצין אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר ודכוותה בקורקבן דעוף דפנימי שלו לבן חיצון אדום נפקא מינה דאי מחלפן טרפה. איבעיא להו נקבו שניהם זה שלא כנגד זה מהו אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא בוושט כשר בקורקבן פסול. מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא וושט כיון דמתח ליה וגמדא ליה זימנין דקיימין נוקבי להדי הדדי אימא לך דפסול אבל קורקבן כיון דנייח וקאים אימא לך כשר אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי הכי אמרינן משמיה דמר זוטרא דאמר משמיה דרב פפא כוותך. ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום. אמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה לספק דרוסה כיון דחיצון אדום לא מתידע (שם ע"ב) ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה סבר למיבדקה מבחוץ אמר ליה אביי למדתנו רבינו וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים הפכה רבה ובדקה ואשכח בה קורטא דדמא וטרפה ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי. (שם מד.) ופסוקת הגרגרת טרפה לא תימא עד דמפסקא לגמרי אלא איפסיק רובה ועד כמה עד רוב חללה של קנה (שם מה.) אמר רב יהודה אמר שמואל ניקבה נקבין כנפה אי חסירי מצטרפין לכאיסר ושאין בה חסרון כגון דצליקין מצלק מצטרפין לרובה ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר דעוף בכמה אמר רבי יצחק בר נחמני לדילי מיפרשא לי מיטה דרבי אלעזר מקפלה ומניחה על פי הקנה אם חופה את רוב פי הקנה טרפה חציו כשרה נתפתחה כמין דלת דאישתקיל מן כיסא דקניא אמר רב נחמן כדי שיכנס איסר לרחבו נסדקה כמין קנה אמרוה קמיה דרבי יוחנן אמר להו אפילו לא נשתייר בה אלא משהו מלמעלה ומשהו מלמטה כשרה ניקב קנה למטה מן החזה נידון כריאה ניקב קרום של מוח טרפה. (שם ע"ב) רב ושמואל ולוי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה וסימנך דלא תיטעי ותימר קרמא עילאה חיתא דמחית בה מוחא אינקיב עילאה בלא תתאה כשרה וחד מינקיב ליבא לגואי טרפה דתניא ניקב הלב לבית חללו אפילו לבית חלל קטן טרפה. אמר אמימר משמיה דרב נחמן תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא וכי כבדא הוא מה כבדא עד דמשתקלא לגמרי אף קנה שלה (עד דמינקבה בריאה) וחד קנה פריש לריאה וכי ריאה הוא מה ריאה אם ניקבה במשהו טרפה אף קנה שלה במשהו דליבא פליגי ואמרינן מר בר רב חייא (דף קכה) מתני הכי דכבדא כריאה דריאה ככבדא דליבא פליגי אלמא סימפון דריאה טפי נפישא חיותיה מסימפון דכבדא אזל רב חייא בר יוסף אמרה לשמעתיה דרב קמיה דשמואל אמר ליה לית ליה לרב אין אומרין בטרפות זו דומה לזו אי הכי אמר רב לא ידע בטרפות ולא כלום. מחטא דמשתכח בליבא אף על גב דלא נקיב טרפה והני מילי כי משתכחא בסימפונא דליבא לגואי דלא אית ליה דוכתא למיפק וכי רישא לתתאי דכמה דאתיא נקובי מנקבא וטריפה אבל קופא לתתאי הוא לא עייל אלא בסימפונא רבה תלינן דילמא בהדי דשע נא פלטא לה ואחזוקי באיסורא לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונקבא בדוכתא אחריתי. נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טרפה.
הלכות גדולות · סימן ס״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
