הלכות גדולות · סימן ס׳, ז׳

(שם כח.) תניא רבי אלעזר הקפר בר' אומר מה תלמוד לומר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו וכי מה למדנו לצבי ולאיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי לאיל לפסולי המוקדשין מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה. עוף בשחיטה מנלן דתניא (שם כז:) זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזו תורה שוה בהמה לעוף ועוף לבהמה בהמה מטמאה במגע ובמשא ועוף אינו מטמא במגע ובמשא אלא לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה אי מה בהמה בשני סימנין אף עוף בשני סימנין תלמוד לומר זאת. ותני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לפוטרו כל עיקר אי אפשר שכבר הוקש לבהמה לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים הא כיצד הכשרו בסימן אחד ודגים דלא בעו שחיטה מנלן אימא אקשינהו לבהמה וחגבים נמי לקיש אימא ולכל נפש השרצת על הארץ אלו חגבים אמרי לא מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם כתבה רחמנא לאסיפת דגים גבי שחיטת בהמה למימרא דדגים לא בעו שחיטה וחגבים בתר דגים כתיבי. (שם יב.) אמר רב נחמן אמר רב ראה אחד שהוא שוחט אם ראה מתחלה ועד סוף מותר לאכיל משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו והוינן בה היכי דמי אי דקאתי אחד בעלמא דלא ידיע ביה אי גמיר אי לא גמיר הא אמרת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוקמינן לה בדלא גמיר הלכות שחיטה וחזינן ליה דשחט חד סימן שפיר מהו דתימא מדמקצתיה שחט שפיר כולה שחט שפיר קא משמע לן דלא אימר מקצתיה איתרמי ליה ושחט שפיר ואידך אימר שהה ודרס. (שם יב.) בעא מיניה רב דימי בר רב יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט מהו אמר ליה חזקתו שחוט. (שם ל.) א"ר יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה (שם ע"ב) כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא והלכתא כרב באיסורי ועוד מההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות אזל רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקיט שקל שופריה שופריה אמר ליה רבי זירא לימדתנו רבינו משנתנו בשתי סכינין ושני בני אדם. והיכא דאיתיליד ספיקא בשחיטה טרפה דתניא (שם י.) ספק בשחיטה טרפה. ומאן דאכל בשר נבילה וטרפה בר מלקות הוא דכתיב נבילה וטרפה לא יאכל ואי אכיל ליה בצינעה וסבר ליכא דידע קב"ה מתפרע מינה לו שנאמר אני ה' אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר. (שם לב.) נבלה שנפסלה משחיטתה טרפה מבני מעיה חמורה נבילה מטריפה. והיכא דאיהנדן לחדא דוכתא אע"ג דכולהון טבחי דההוא דוכתא ישראל נינהו לא נימא ליה לגוי זיל זבין לי בישרא משוקא מפני (שם צד.) שמוכרין לו נבילות וטריפות (שם צה.) והיכא נמי דאיכא תשע חנויות דישראל דכולהו מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואין יודע מאיזו מהן לקח ספיקו אסור מאי טעמא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואסיר נמצא ודאי כגון דהוה שדי בישרא בשוקא או בשבילא ואשכחיה ישראל דשדי שרי למיכליה מאי טעמא זיל בתר רובה ורובא דהיתירא הוא: