(שם יז.) הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין הכל שוחטין הכל בשחיטה ואפילו עוף לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. (שם) פירושא סימניא דאגמא. פירושא בין בצור דעביד סכינא דגללא חריפתא כדעבד יהושע בן נון דכתיב ויעש לו יהושע חרבות צורים ואי לאו דהוו חריפין לא הוו מהיל בגוייהו ואכשרוה רבנן לשחיטה בצור מהכא. (שם מא:) ואין שוחטין לא לתוך הימים לא לתוך הנהרות אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים ובספינה על גבי כלים. ומאן דמסגי בספינתא ובעי למישחט חיותא אסיר ליה לקבולי דם שחיטה במנא ואי אית ליה דוכתא במכותא למישחטה ואי לא לגניה לחיותא עילוי גבה דספינתא וכד שחיט לה לא ליזיל דם שחיטה (דף קכז) בחד זימנא לגוייהו דמיא דמתחזי כמאן דשחיט לשרא דימא אלא ברישא נפיל דמא עילוי גודא דספינתא ואי אזיל דמא דשחיטה להדי' לגוייהו דמיא ולא נפיל ברישא עילוי גודא דספינתא אסיר למיכל מן ההוא חיותא משום דקמחזי כמאן דשחיט לשרא דימא. תניא היה מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דפני ספינה ואין שוחטין לגומא כל עיקר והרוצה לנקר חצירו כיצד עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו ואם עושה כן צריך בדיקה אחריו:
הלכות גדולות · סימן ס׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.