הלכות גדולות · סימן ס׳, ד׳

(פסק) וטבחא דלא בריך ואישתלי ושחט שרי למיכל מההיא חיותא דשחט ואי במזיד עביד טבחא קאים באיסורא ובישרי שרי באכילה. שהייה היכי דמי כגון דאתחיל בשחיטה ואתא אונסא ואנסיה ודלי ידיה מצואר בהמה אי נמי בעתיה שליטא ונפל סכינא מן ידיה אי נמי אתא זיבורא ויתיב ליה על ידיה אי נמי נפל סכינא מן ידיה ושקלה אי נמי קם סכינא ושהה אי נמי איתחמם ואתא חבריה ושחט אם שחט ושהה כשיעור מישחט חדא חיותא דקה לדקה וגסה לגסה והדר גמרה לשחיטה אסיר למיכל מההיא חיותא ואי לא אישתהי כי האי שיעורא כשרה. ושהייה היכא תנינא דתנן (שם לב.) נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן או שהשחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיטת בהמה אחרת טרפה פחות מיכן כשרה וכמה הוי שיעורא דשחיטת בהמה אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ואי שהה ליה תרין תלתא זימני בחדא בהמה מצטרפין שהיות להדדי והיכא דשהה ליה במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור כיון דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא. דרסה היכי דמי כגון דקאים טבחא וקא שחיט לה לחיותא וסכינא הוה חריפא טובא וטבחא הוה גיברא ודרסה לידיה עילוי סכינא ומקמי דלימטייה ונתייה לסכינא איפסיק אפקותא בחדא זימנא כמאן דפסיק בוצינא אי נמי ההיא חיותא רכיכא טובא ואיפסיק אפקותא מקמי דלימטייה ולתייה לסכינא אי נמי אגניה לחיותא למישחטה ונפל סכינא מן ידיה עילוי אפקותא דחיותא ואישתחיט בכל הני הויא דרסה ואסיר למיכל והני מילי דלית בה בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר אבל אית בה הכי אפילו הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה. דרסה היכא תנינא דתנן (שם ל:) התיז את הראש בבת אחת שחיטתו פסולה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין כמלא צואר שחיטתו כשרה היה שוחט והתיז שני ראשים אם יש בסכין כמלא צואר אחד כשר. וסכינא דשחטין בה תורא צריכה למיהוי אורכה כפותיא דתרי צוארי דתורא א"ר זירא מלא צואר וחוץ לצואר אחד דהוו להו שני צוארין וכן מלא צואר חוץ לשני צוארין דהוו להו שלשה צוארין במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו בכל שהו ואפילו באיזמל שחיטתו כשרה אמר רב מנשה ובאיזמל שאין לו קרנים (שם לא.) נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואף על גב דלא מיכוין. חלדה היכי דמי כגון דקשחיט טבחא ועייל רישא דסכינא בין (שם ל: וע"ש) משכא דחיותא לסימני או בין סימנא לסימנא אי נמי איכא מיזיא או עמרא עילוי אפקותא דחיותא ועייל סכינא מתחותייהו ושחט אי נמי רוקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ודביקא ההיא רוקעתא עילוי אפקותא דחיותא ועייל סכינא תחות ההיא רוקעתא ושחט בכל הני הויא לה חלדה ואסיר למיכל מן ההיא חיותא מאי לשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסיא. חלודה היכא תנינא דתנן (שם לב.) שחט את הוושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ושחט את הוושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר נבילה רבי עקיבא אומר טרפה. (שם ל:) א"ר יהודה אמר רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו טרפה ואפילו החלידה במיעוט סימנין טרפה מאי תקנתא לישדייה לסכינא עילוי פותי' ולפקח קלי קלי ולא לידליה מצואר בהמה וליבדקינון לסימנין דילמא פסיקין וליהדר לשחוט מעילאי לתתאי ושפיר דמי ובתר דשחיט חזי אי בזיע קניא או ושטא טרפה ואי משתכחא קושיתא או צינורתא לידחיה בפומא דסכינא לעילא או לתתא ולשחיט. (שם) רבה בדיק להו גירא ליואש בר תחליפא ושחטין בה עופא בהדי דפרח וליחוש דילמא עבדין חלדה דמיפרמין גפיה מאבראי והא בעאי לכסויי לדמיה דאזמין ליה עפרא דכולה פקתא. והיכא דאיתחלדה סכינא תותי סימנין לא מיבעיא היכא דקפסיק מלמטה למעלה דשחיטה פסולה היא אלא אפילו מלמעלה למטה דכדרך שחיטה קעביד שחיטתו פסולה וכי מאחר דכדרך שחיטה קעביד אמאי שחיטתו פסולה דכי אגמרה רחמנא למשה הלכות שחיטה הכי אגמריה ובעינן כאשר צויתיך וליכא. הגרמה היכי דמי כגון דשחיט עילוי חיטי דרישא אי שחיט משפוע כובע ולמטה ושייר בחיטי כשרה אי שחט משיפוי כובע ולמעלה ולא שייר בחיטי טרפה דהויא לה הגרמה ואסיר למיכל מההיא חיותא וטבחא דשחיט חיותא לימשח ארבע אצבעי מתותי טבעת גדולה ולישחוט חיטי דרישא דקיימין גבי רישא דקניא היכא דאיכא מידי דדמי ללישנא והיכא דשחט ליה התם אי משפי ליה לידיה לתתאי וקשחיט בוושטא כשרה ואי לא טרפה. והני מתניתא ומתניאתא ליתנהו והלכתא כרבי חנניה בן אנטיגנוס דקא מקיל במוגרמת מן כולהו תנאי. הגרמה מאן דשחיט חיותא ומגריס ליה לקניא כקולמוסא טרפה ואי מגריס ליה בהדי וושטא טרפה וכי משפי לה בקולמוסא מן תתא לעילא טרפה. והגרמה היכא תנינא דתנן (שם יח.) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה רבי יוסי ברבי יהודה אומר מלא החוט על פני רובה. רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה ואף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר אלא בטבעת גדולה הואיל ומקפת את כל הקנה אבל בשאר טבעות לא ובשאר טבעות לא והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר השוחט בשאר טבעות אע"פ שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה ומוגרמת פסולה. ומסקנא הלכה כמותו בטבעת גדולה ואין הלכה כמותו בשאר טבעות. רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה אמר ליה רב אהינא בר רב קטינא לרב נחמן כמאן לא כרבנן ולא כרבי יוסי ברבי יהודה אמר ליה אנא לא חילק ולא בילק ידענא אנא גמרא ידענא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי ואמרי לה אמר רבי יצחק בר נחמני אמר רבי יהושע בן לוי ואמרי לה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רבי חנינא ואמרי לה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו דשייר בחיטי והלכתא כוותיה דרב נחמן והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו משיפוי כובע ולמעלה פסולה מהומרתא דלית גבי ליבא שפיר דמי למישחט מהומרתא ועד למתנתא אסיר למישחט. עיקור היכי דמי כגון דקאי טבחא וקא שחיט לה לחיותא וגברא גיברא הוי וכבשא לחיותא בין מוליא לנצא ואקהיתינהו לכרעא בארעא או במוליא ומתחתיה לרישא ובהדי דנקיט סימנא דחיותא איתעקרו סימנין מקמי דשחיט לה ואפילו חד מן סימנין אישחטה ואישתכח חד מן סימנין דעקיר ולא ידע אי מקמי דאישתחיט איעקור אי לבתר דאישתחיט ליחזי אי כי שחיט הוה תפיש להו לסימנין בידיה וקא שחיט איכא למימר דמקמי הכי אישתמוט וטרפה ואי לא תפש בסימני ושחט כשרה דבידוע דאי איעקור סימני מקמי הכי לא הוה משתחטא כי לא תפיש בהו בכל הני כולהו הוי עיקור ואסיר למיכל מן ההיא חיותא וטבחא מהיכא ידע כי מתעקרין סימני דחיותא ליעיין בסימני אי דחזאי דעבידי תותי חילפתא כמתני דעמרא לידע דעקירין סימני וטרפה. ומאן דשחיט תרנגולא או כל ציפר גפא דקשו כרעייהו כי מתחי להו לכרעייהו נינקטינהו לכרעייהו ביני אצבעתיה ולארעא לא לימטו משום דרוביה דעיקור בציפר גפא הוא דהואי ובברחא אשונא ובעיזא דלית בה קרני (שבת קכח:) אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא נידלינהו לכרעייהו מן ארעא דילמא מסריך ועקר להו לסימניה עקירת סימנין לא תנינא. עיקור מאן דשחיט חיותא ועקר ליה לקניא מן קועא ולא שביק תרתין שערי מן קועא אפילו חדא עוקתא טרפה ואם נתעקרו סימנין בתר דאישתחיט כשרה ומאן דשחט ניתתו ונישחוט ומאן דמידלי ושחיט אתי לידי איסורא. עיקור היכא תנינא דתנן (חולין פה.) השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות והיכא דבתר דשחט אשכחינון לסימנין דעקירין כשרה אי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ולרבי יוחנן דאמר יביא ויקיף כיון שתפש סימנין הוי עיקור ולא צריך לאקופי. (חולין כ:) אמר רבינא אמר לי רביא בר קיסי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף לא אמרן אלא לדברי האומר אין שחיטה לעוף מן התורה אבל לדברי האומר יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור א"ל אדרבה איפכא מסתברא לדברי האומר יש שחיטה לעוף מה"ת הא הלכתא גמירי לה דעוף לית ליה עיקור סימנין לדברי האומר אין שחיטה לעוף מה"ת ושחיטת העוף מדרבנן היא גמר לה מבהמה וכבהמה שויו' רבנן לכולה מלתא ומאן דראוי לא לישחוט דרובה דדרוסה מרויתא הויא. ולגבי חלדה אם ברישא כד עיילא טבחא לסכינא בדרך שחיטה עיילא לסכינא אי שליף לה משתחיט חד מן סימני וטרפה ואם בריש עילא לסכינא בפותיה שליף לה קלי קלי ותריץ לה על חיותא ושחיט לה וכשרה ומאן דשחיט חיותא דאכלה לה קשיאתא וההיא שעתא דקשחיט לה מסקא פשרה ומשתכחא קשיאתא בושטא ומטיא סכינא על קשיאתא מאי תקנתא נידחיה בסכינא להכא ולהכא עד דשייפא קשייאתא או לעילא או לתחתא והדר לשחוט ושפיר דמי. (שם לג.) השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרין ואי שחיט בליליא לישחיט לאור אבוקה והיכא דעבר ושחט בלא אור אבוקה שחיטתו כשרה דתנן (שם יג.) השוחט בלילה וכן סומא ששחט שחיטתו כשרה והוינן בה השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג ובין בראש הספינה אמר רב פפא ברייתא דקתני לעולם שוחטין בשאבוקה כנגדו מתניתא דקתני השוחט בלילה וקתני שחיטתו כשרה בשאין אבוקה כנגדו אלמא היכא דאין אבוקה לכתחלה לא לשחוט ואי עבר ושחט שחיטתו כשרה (ע' לעיל) והיכא דשחט ליה ואזל לעלמא ולא הוה ידעינן אי הוה בקי בהלכות שחיטה או לא ובדקה לבהמה ושחטה שפיר שחיטתו כשרה מאי טעמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. והיכא דשחט חרש או שוטה או קטן ואחרים רואין אותן מתחלה ועד סוף שחיטתן כשרה דתנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן דבקיאין שחיטתן כשרה. (שם יב:) והיכא דזרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רבי נתן מכשיר וחכמים פוסלין וקיי"ל הלכה כר"נ דתני אושעי' זעירא דמן חברי' זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר"נ מכשיר וחכמים פוסלין הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כרבי נתן דלא בעינן כוונה לשחיטה. (שם יב.) והיכא דאשכח גדי שחוט או תרנגולת שחוטה בבית או בשוק דלאו באשפה שרי באכילה דרבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו. ושחיטת נכרי נבילה ושחיטת גוי לע"ז. (שם מ.) השוחט לשום הרים לשום גבעות לשום ימים לשום נהרות לשום מדברות לשום חמה ולבנה לשום כוכבים ומזלות ולשום מיכאל השר הגדול לשם שלשול קטן הרי אלו זבחי מתים. (שם כט:) שחט סימן אחד גוי וסימן אחד ישראל טרפה שהרי עשה בה מעשה טרפה ביד גוי. והיכא דשחט ישראל פלגא ואתא גוי גמרה לשחיטה טרפה דהוה ליה גמר שחיטה ביד גוי ואסיר. והיכא דאתחיל גוי לחודיה בשחיטה פורתא ורובה דשחיטה גמרה ישראל אסיר דקיימא לן דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל מסייע ודאי אין בו ממש והלכתא אינה לשחיטה אלא לבסוף מן מאי דאיכא בתמיד נימא קסברי אחרים אינה לשחיטה אלא לבסוף וכדרבה דאמר רבה עדיין היא מחלוקת והא דרבה איתא בכל הזבחים ותו טעמא אחרינא מהכא רבא אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. (שם כ:) השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה (שם מה.) וכל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה ועד כנפי ריאה התחתונה ואף על גב דכד שחיט סימן אחד בעוף ושני סימנין בבהמה שחיטתו כשרה צריך שישחוט את הוורידין דתנן (שם כז.) רבי יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין ולא שחיטה ממש אלא אפילו (שם כח:) מנקבן בקוץ בשעת שחיטה. (ברכות ח:) ואמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה הזהרו בוורידין כרבי יהודה. והני מזרקי דבהמה צריכין למיחתכינהו בהדי סימנין כי היכי דניתמצי דמא דבהמה לאלתר ולא תיטגן ולא ליבלע דם באיברים ואע"ג דאמר רב חסדא לא אמר רבי יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה הואיל ומנתח לה אבר אבר לא צריך דבהמה נמי זימנין דצולה כולה כאחד וצריכה.