הלכות גדולות · סימן נ״ה, ה׳

(שם מ:) ת"ר פעם אחת חש רבי במעיו ואמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחין של גוים אסור או מותר אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי פעם אחת חשש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של גוים ושתה ונתרפא אמר לו כל כך יש בידך ואתה מצערני אף הוא בדק ומצא גוי אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין תפוחים של שבעים שנה והביאו לו ושתה ונתרפא אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. (שם סט.) המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא נכנס למדינה ורחץ מותר אם הודיעו שמפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. המניח נכרי בחנותו אע"פ שיצא ונכנס מותר אם מודיעו שמפליג כדי שישתום ויסתום ותיגוב. נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר אם הודיעו שמפליג כדי שישתום ויסתום ותיגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. (שם ע"ב) אמר רבה הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה דתנן היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגין על השולחן ולגין על הדלופקי והניחו ויצא שעל השולחן אסור שעל הדלופקי מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדלופקי נמי אסיר. חביות פתוחות אסורות סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. (שם סח:) ההוא עכברא דנפל בחביתא אסריה רב לההוא שיכרא אפילו בטעמא אמרוה רבנן קמיה דרב ששת נימא קא סבר רב נותן טעם לפגם אסור אמר להו בעלמא קא סבר רב נותן טעם לפגם מותר והכא חידוש הוא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפ"ה אסריה רחמנא הילכך בטעמא נמי אסיר. אמר רבא הילכתא נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא לא ידענא מ"ט דרב אי משום דקסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הילכתא כוותיה אי משום דקסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבח (שם סט.) איבעיא להו נפל לגו חלא מאי. א"ל רב הלל לרב אשי הוה עובדא בי רב כהנא ואסר א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט. חבית שיש בתוכה משקין בין יין בין שמן בין כל משקה ונפל לתוכה עכבר או שרץ שיעורו אחד מאלף החבית והמשקין מותרין פחות מאלף אסורין ואם בקש לטהר את הכלי מכניסן לכבשן עד שיהיה כבתחילה רב אחאי שער בחלא בחמשין רב שימי בריה דר' אבהו שער בשיכרא בשיתין מידי דהוה אכל איסורין שבתורה.