(ע"ז כט.) ת"ר הקיז דם לא יאכל חגב"ש חלב גבינה ביצים שחלים אכל מאי אמר אביי ליתי רביעתא דחמרא ורביעתא דשיכרא וליערבבינהו בהדי הדדי ולישתי וכי מיפני מיפכי למזרח העיר משום דקשי ריחיה. שני לדם דג אישתא וסיבורי סכנתא (נדרים נד:) אמר שמואל סבר ואכל ציפרא פרח ליביה בציפרא ועוד תניא אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח והאמר שמואל נון סמא לעין נונא סמיא לעינא ההוא בסוף אוכלא בשר עוף על ידי שליקה. אמר שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומי בין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט מאי בין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט דעד ארבעין שני נעביד על תלתין יומי ארבעין כל תרי ירכי עד שיתין שני ומן שיתין לקמיה יחזור וימעט. (שבת קכט:) אמר שמואל פורסא דדמא בחד בשבא בארבעא במעלי אבל בתרין בשבא ובחמשא בשבא לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי מפני שב"ד של מעלה וב"ד של מטה שוין כאחת בתלתא בשבא מ"ט לאו משום דקאים ליה מאדים בזויה מעלי שבתא נמי קאים מאדים בזויה כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'. אמר שמואל ארבעה דהוא ארבעה ארבעה דהוא ארבסר ארבע דהוא עשרים וארבע ארבעה דליכא ארבעה בתריה סכנתא ראש חודש ושני לו חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן בכולהו מעלי יומי טבי משום מעלי יומא טבא דעצרתא דאברי ביה חד זיקא דשמיה טבוח:
הלכות גדולות · סימן נ״ה, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.