הלכות גדולות · סימן נ״ב, ט׳

(שם לא.) ההוא ינוקא דתבעוה בדינא קמיה דר"נ א"ל אית לך סהדי א"ל לא אית לך ראיה א"ל לא חייביה ר"נ הוה קא בכי ואזיל שמעוה הנך אינשי אמרו ליה אנן ידעינן במילי דאבוך אר"נ בהא אפי' רבנן מודו לרבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא דינוקא במילי דאבוה לא ידעה. ההיא איתתא דנפק שטרא אמרה ידענא ביה דפריעא הימנה רב נחמן א"ל רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה לא שאני הכא דאיבעי קלתיה כיון דאיתחזק בבי דינא איבעיא קלתיה לא אמרי'. (שם ע"ב) איתיביה רבא לרב (דף קיט) נחמן סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא אחר חיתום שטרות כשר אלמא שליש מהימן ואפילו אשה כי אתא רב דימי א"ר יוחנן התוקף את חבירו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לבית הועד כופין אותו והולך לבית הועד אמר לפניו רבי אלעזר מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו. אתמר נמי אמר רב ספרא א"ר יוחנן שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אימר נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך הדבר לשאול כותבין ושולחין ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו והיבמה הולכת אחר יבם להתירה א"ר אמי אפילו מטבריא לציפורי א"ר אבהו מאי קראה וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה אמר אמימר הלכתא כופין אותו והולך למקום הועד א"ל רב אשי לאמימר והא דר"א מאי א"ל הני מילי היכא דאמר לוה אבל אמר מלוה כופין אותו דכתיב ועבד לוה לאיש מלוה. (שבועות לב.) והיכא דמסהיד בבי דינא וקא הדר בתוך כדי דיבור מצי הדר לאחר כדי דיבור לא מצי הדר דאמר מר אם לוא יגיד ונשא עונו כיון שלא הגיד שוב לא יגיד וממילא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. (שם לג:) ולא שנא היכא דחזא ולא ידע ביה ולא שנא היכא דידע ביה ולא חזא בר עדות הוא דכתיב או ראה או ידע ראיה בלא ידיעה כגון דאמר ליה מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ואמר ליה היאך לא אף ע"ג דעדים לא ידעי אי מתנה יהב ליה אי אסוקי הוה מסיק ביה ופרעיה כיון דהוא קאמר ליה לא מניתה לי ועדים ראו דמנה לו עדותן עדות. ידיעה בלא ראיה דאמר ליה מנה הודיתה לי בפני פלוני ופלוני ואמר ליה היאך לא אף על גב דעדים מיחזי לא חזו כיון דאודי קמייהו והשתא קאמר ליה לא הודיתי לך עדותן עדות. (סנהדרין כט.) אמר רב יהודה וצריך שיאמר אתם עדי גבי הודאה דאי לא אמר אתם עדי מצי א"ל משטה אני בך והני מילי דקטעין הוא אבל אנן לא טענינן ליה אמר אביי לא שנו אלא דאמר ליה משטה אני בך אבל א"ל לא היו דברים מעולה הוחזק כפרן (סנהדרין כט:) אמר לי' ר"פ בריה דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אינשי. ולא שנא אמר להו מלוה אתם עדי ושתיק ליה ול"ש אמר להו לוה אתם עדי מההוא דאטמין ליה לחבריה בכילתא א"ל מנה לי בידך א"ל אין עירי ושכבי להוו עלך סהדי א"ל לא אמר רב כהנא הא קאמר ליה לא שבועה מיהו מחייבינן ליה. ההוא דאטמין ליה סהדי לחבריה בקברא א"ל מנה לי בידך אמר לו הן חיי ומתי להוו עלך סהדי א"ל לא אר"ש בן לקיש הא קאמר ליה לא הא אשתיק הכי נמי דחייב. ואמר רבינא ואיתימא רב ספרא ש"מ מדר"ש בן לקיש הא דאמר רב יהודה צריך שיאמר אתם עדים לא שנא א"ל לוה ולא שנא אמר ליה מלוה ושתיק לוה מדקאמרינן הא קאמר ליה לא הא אישתיק הכי נמי דחייב ואי בעי תבע מן הלין סהדי אע"ג דאמר להו אתם עדי אי אמר להו כתיבו וחתימו והבו ליה כותבין ואי לא לא דלא ניחא ליה דליפוק שטרא עליה דליתזלו נכסיה ואי קנו מיניה כותבין מ"ט סתם קנין לכתיבה עומד. והיכא דאודי בב"ד כותבין מ"ט מילי דבי דינא לכתיבה קיימן ואי לא בבי דינא אינון ואמר להו הוו עלי דייני ולא כלום. הודה בקרקע כותבין מטלטלי ואיתנהו בעינייהו לאו כקרקע דמו דמחסרא גוביינא. כל היכא דאמרי עדים בפנינו הודה לו עדות מעלייתא היא דתנן אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז ואמור רבנן כל היכא דאמרי בפנינו הודה לו לא צריך למימר ליה אתם עדי וכיון דהודאה הוא קנין נמי לא צריך דהכין אמור רבנן כל בפנינו הודה לו לא צריך קנין משום דעדות מעלייתא וליכא למיחש עד דחזו תרוייהו דאע"ג דלאו בהדי הדדי הויא עדות דאמר מר (סנהדרין ל:) בין הודאה אחר הודאה ובין הלואה אחר הלואה ובין הלואה אחר הודאה ובין הודאה אחר הלואה מצטרפין כמאן כר' יהושע בן קרחה דאמר אפי' בזה אחר זה מצטרפין.