הלכות גדולות · סימן נ״ב, ח׳

(תוספתא שבועות פ"ג) תניא חנניה בן חכינאי אומר ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו אין אדם כופר בעמיתו עד שכופר בעיקר פעם אחת שבת ר' ראובן בטביריא מצאו פילוסופוס אחד אמר לו איזה הוא שנוי שבעולם אמר לו הכופר במי שבראו אמר לו היאך אמר לו כבד את אביך ואת אמך לא תרצח לא תנאף ולא תגנוב ולא תחמוד הא אין אדם כופר בדבר עד שכופר בעיקר ואין אדם עובר עבירה אלא א"כ כפר במי שצוה עליה. (שבועות ל.) שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרית ולא בפסולין ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני בית דין ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין דברי רבי מאיר וחכ"א בין מפי עצמו ובין מפי אחרים [אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד] וחייבין על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון העדות אינן חייבין על שגגתה ומה הן חייבין על זדונה קרבן עולה ויורד. (שם לו:) שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני ב"ד מפי עצמו מפי אחר אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר' מאיר וחכ"א בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון אינו חייב על שגגתו ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים. שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדון שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעני עליך ואמר לו אמן הרי זה חייב. השביע עליו חמשה פעמים בין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת אר"ש מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות היו חמשה תובעין אותו אומר לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר"א אמר עד שיאמר שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחת ואחת. (שם לא:) שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבין השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהם חמשה פעמים בפני ב"ד וכפרו אין חייבין אלא אחת אר"ש מה טעם מפני שאין יכול לחזור ולהודות. אמר שמואל ראוהו שרץ אחריהם אמרו לו מפני מה אתה רץ אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות פטורין עד שישמעו מפיו. (שם לב.) מנלן דאכפירה דב"ד הוא דמיחייב אדחוץ דבית דין לא מיחייב אמר אביי אמר קרא אם לא יגיד ונשא עונו לא אמרתי אלא במקום שאם (אינו) מגיד זה מתחייב זה ממון ש"מ שבועה חוץ לב"ד כפירה בב"ד. מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ועד אחד מעיד שיש לו לישתבע ליה שבועה דאורייתא ולא משלם (שם מ.) דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון לכל עון הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ואמר מר כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ותנן נמי כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. (סנהדרין כט:) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו אמר מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני תבעוה בדינא קמיה דר"נ אמר להו אדם עשוי שלא להשביע את עצמו. ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי הוה קא שכיב אמר מסיקין בי פלוני ופלוני זוזי תבעינון בדינא ליורשים קמיה דר' שמואל ברבי יוסי אמר להו כי אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו הני מילי בחיים אבל לאחר מיתה לא פרעו פלגא תבעינהו בדינא באידך פלגא קמיה דרבי חייא אמר להו כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו אמרו ליה ניזיל נהדר אמר להו כבר הורה זקן. (סנהדרין לא.) כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין אמרו לו כל ראיה שיש לך הבא מכאן ועד שלשים יום הביא בתוך שלשים יום סותר אחר שלשים אינו סותר אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה לא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים. אמר רבה בר רב הונא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראיה ואמר אין לי ראיה לאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה הרי זו אינו כלום אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה. ראה שמתחייב ואמר קרבו פלוני ופלו' והעידוני או שהוציא ראיה מתוך פונדתו הרי זו אינו כלום אמר רבה בר רב הונא הלכה כדברי חכמים. ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. (שם ע"ב) כי אתא רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן לעולם מביא ראיה וסותר עד שיסתום טענותיו. אמר לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראיה ואמר אין לי ראיה אבל באו לו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחר הרי זה מביא ראיה וסותר.