הלכות גדולות · סימן נ״ב, י׳

(ביצה כ.) ההוא דאמר להו הבו ליה ארבע מאה זוזי לפלניא וננסבה לברתאי אר"פ ארבע מאה זוזי שקיל ואי בעי נסיב ואי בעי לא נסיב וה"מ דאמר הבו ליה וננסיב אבל לנסיב והבו ליה אי נסיב אין ואי לא לא. (סנהדרין ל.) אמר להן אחד אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין כללו של דבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין כל שאין בידו ליטלן לא אמר כלום הרי שראו את אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר להם של פלוני הם של מעשר שני הם אם כמוסר דבריו קיימין אם כמערים לא אמר כלום. הרי שהיה מצטער על מעות לו מעשר שני שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם ובמקום פלוני הן זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. (גיטין יד:) הולך מנה לפלוני הלך ובקשו ולא מצאו יחזיר למשלח מת משלח ר' נתן ורבי יעקב אמרו יחזיר ליורשי משלח ויש אומר ליורשי מי שנשתלחו לו רבי יהודה הנשיא אמר משום ר' יעקב שאמר משום רבי מאיר מצוה לקיים דברי המת וחכמים אומרים יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה. א"ר שמעון הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזיר ליורשי משלח (גיטין טו.) א"ר יוסף הלכה כרבי שמעון הנשיא והא קיימא לן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו רב יוסף מוקים לה בברי דכי משדר ברי הוה סוף סוף הא מית ליה משלח וקיימא לן מצוה לקיים דברי המת דלא מית ליה אבל מית ליה משלח לו אי נמי ליתיה יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דלא תיקשי מצוה לקיים דברי המת. (שם יד.) אתמר הולך מנה זו לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזיר חוזר. תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון שיש לי בידי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. הנהו גינאי דעבדו חושבנא בהדי הדדי פש חמש איסתירי גבי חד מינייהו אמרי ליה הבינהו למרי ארעא בטסקא באנפי מרי ארעא וקנו מיניה אזל עבד חושבנא בי דיליה לנפשיה לא הוה איכא גביה מידי אתא קא הדר ביה אתא לקמיה דרב נחמן א"ל מאי איעביד לך חדא דהא אמר רב הונא מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד הא קנו מינך אמר ליה רבא אטו הא דקא הדר ביה מי קאמר לא יהיבנא ליכא גבאי קאמר א"ל אם כן הוה קנין בטעות וכל קנין בטעות חוזר. (שם נט.) חרש רומז ונרמז בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלים. אמר רב נחמן מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה פשיטא במטלטלין תנן מהו דתימא אף במטלטלין קמ"ל. איכא דאמרי אמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין והא אנן במטלטלין תנן אימא אף במטלטלין. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ועד כמה מחוי רב יהודה ארב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני במתניתא תנא כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה וטעמא מאי אמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו וטעותי עד כמה אמר רבי יונה ואי תימא רבי זירא עד שתות כגדול מתנתו מאי רב יימר אמר אין מתנתו מתנה מר בר רב אשי אמר מתנתו מתנה אפכיה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי אמר להו זילו אמרו ליה לבר מר לאו הכי הוה עובדא כי הוה קאי מר חדא כרעיה אארעא וחדא כרעיה אדרגא ואמרינן ליה מתנתו מאי ואמר לן מתנתי מתנה בין מתנת בריא ובין מתנת שכיב מרע בין מתנה מרובה ובין מתנה מועטת. (גיטין עג.) ההוא גברא דזבין ליה לחבריה ארעא קביל עליה כל אונסא דמיתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתו לקמיה דרבינא אמר ליה זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא דמיתיליד א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שושמי אגודא דנהר מלכא קבילו להו כל אונסא דמיתיליד אגר ארבויי לסוף איסתכר נהר מלכא אמר ליה אגר חמרא אפקינהו ניהלן דהא קבילת לך כל אונסא דמיתיליד אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חוורי משלחי גלימי דאינשי אונסא דלא שכיח הוא. (ע"ז עב.) ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזבנינא הא ארעא לך מזבנינא לה וקנו מיניה אזל זבנה לאיניש אחרינא אמר רב יוסף קנה קמא אמר ליה אביי והא לא פסק ומנא תימרא היכא דלא פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרינן דילמא שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן. אמר רב חייא בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטוה מהא משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן. ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזבנינא לה להאי ארעא לך מזבנינא לה במאה זוזי וקנו מיניה אזל זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא. מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוה והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד. אמר ליה כדשיימי בי תלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בי תלתא כדשיימי בי ארבעה עד דשיימי בי ארבעה וכל שכן היכא דא"ל כדאמרי בי ארבעה כדשיימו בי תלתא ואתו תלתא ושמוה ואמר ליה ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב. מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני קים להו טפי דילמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. (ב"מ לא:) איסור ורב ספרא עבדו עסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג זוזי בלא דעתא דאיסור. אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרין מגו תלתא אמר ליה מנלך הא דתנן אם יש שם בית דין מתנה בפני ב"ד אמר ליה מי דמי א"ל התם אפוקי ממונא ממר ומיתב למר הכא דילי שקלי גלוי מילתא בעלמא הוא בתרי נמי סגי תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בבית דין ולאו אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה בית דין מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות קשיא דרב נחמן אדרב נחמן התם אמר הלכתא כשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין הכא אמר צריכה בית דין הדיוטות אלמא בעינן שלשה לא קשיא כי קאמר רב נחמן הכא בעינן שלשה לשומה קאמר: