הלכות גדולות · סימן נ״ב, ז׳

(שם מח.) תניא אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהפירות צבורין ומונחין ברשות הרבים ושניהם עודרין עליהם אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המוציא מחבירו עליו הראיה. (שם מה.) אמר לשלחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר נתתיו לך ונתתו באמפולי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר ואמר לו תן לי את המעות נתתיה לך והשלכתיה לתוך כיסך ישבע שלחני רבי יהודה אומר אין דרך שלחני ליתן איסר עד שיטול דינרו. כשם שאמרו פוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בשטרותיו של אבא ששטר זה פרוע א"ר יוחנן בן ברוקה אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שער זה אינו פרוע נוטלין שלא בשבועה ואיתה לדרבן שמעון בן גמליאל וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה (שם מח.) יתומים ממאן אי נימא מלוה אבוהון שקיל בלא שבועה אינהו שקלו בשבועה ה"ק וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. שלחוה לקמיה דרבי אליעזר שבועה זו מה טיבה שלח להו יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין הדר שלחוה בימי רבי אמי אמר כולי האי שלחי לה ואזלי אי אשכחינן בה טעמא מי לא שלחינן להו אלא א"ר אמי הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא עמד בדין ומת כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו לא עמד בדין ומת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין מתקיף לה רב נחמן אטו בי דינא קא מחייבי ליה שבועה מעידנא דשכיב לוה הוא דאיחייב ליה מלוה לבני לוה שבועה אלא אר"נ אם איתה לדרב ושמואל איתה אי ליתה ליתה אם איתה איתה אלמא מספקא ליה והאמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כרבי יוסי דאמר יחלוקו לדבריו דר' אמי קאמר. (שם ע"ב) איקלע ר"נ לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה אתי מר נעקרה להא דרב ושמואל אמר להו לא איכפלי ואתאי הני פרסי אלא למיעקרה לדרב ושמואל אלא נימא בה טעמא כי היכי דלא לוסיף עלה דאמר רב פפא הפוגם שטרו ומת יורשין נשבעין שבועת יורשין ונועלין. ההוא דשכיב ושבק ערבא אתו בני מלוה תבע ליה לערבא סבר רב פפא למימר הא נמי דלא לוסיף עלה הוא א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל. ההוא דשכיב ושבק אחא אתא ההוא אחא וקתבע בשטרא דאחוה מיתמי סבר רמי בר חמא למימר הא נמי דלא לוסיף עלה הוא א"ל רבא מה לי למימר שבועה שלא פקדנו אבא מה לי שלא פקדני אחי. אמר רב חמא השתא דלא אתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כר"א האי דיינא דעבד כר"א עבד כרב ושמואל עבד אמר רב פפא האי שטרא דיתמי לא מקרע קרעינן ליה ולא אגבויי מגבינן ביה אגבויי לא מגבינא ביה דילמא סבירא לן כרב ושמואל ומקרע נמי לא קרעינן ליה דההוא דיינא דעבד כר"א עבד ההוא דיינא דעבד כר"א הוה ההוא צורבא מרבנן במאתיה אמר ליה מייתינא איגרתא ממערבא דלית הלכתא כר"א א"ל לכי תיתי אתא לקמיה דרב אחא א"ל האי דיינא דעבד כר"א עבד. (קדושין כז:) זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנא' ואמרה האשה אמן אמן ותנן על מה היא אומרת אמן אמן. אמן על האלה אמן על השבועה אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה אשכחן איסורא ממונא מנלן תני דבי ר"י ק"ו ומה סוטה שלא נתנה לתבוע בעד אחד מגלגלין ממון שניתן לתבוע בעד אחד אינו דין שמגלגלין אשכחן ודאי ספק מנלן תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר נאמרה שבועה בפנים גבי סוטה ונאמרה שבועה בחוץ גבי טענות לפני ב"ד מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי שמשביעין אותה על ספק בלא עד כודאי בעד אף טוען את חבירו וכופרו מביא עליו עד עושין בו ספק כודאי ומגלגלין עליו. (שבועות מה.) ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה שנושאה ונותנת בתוך הבית ובן בית אמר לו מה אתה טועננו רצוני שתשבע לי חייב חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביען נתגלגלה עליו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה. (שם מח:) אמר מר ואלו נשבעין שלא בטענה אטו בשופטני עסקינן ה"ק ואלו נשבעין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן בית. תנא בן בית שאמרו לא שנכנס ויוצא ברגליו אלא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין מכניס לו פירות ומוציא לו פירות מאי שנא הני משום דמורו בה היתירא אמר רב יוסף בר מניומי אר"נ והוא שיש טענה ביניהם שתי כסף כמאן כשמואל והא תני ר' חייא לסיועיה לרב אימא והוא שיש ביניהם כפירת טענת שתי כסף כמאן כרב והלכתא כשמואל דכל רב ושמואל בדיני הלכה כשמואל. חלקו השותפין וכו' איבעיא להו מהו לגלגל מדרבנן והלכתא מגלגלין מדרבנן. (שם מט.) אמר רב הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין רב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר שמקילין מאי בינייהו איכא בינייהו לפתוח לו דלת. והשביעית משמטת את השבועה מנא הני מילי אמר רב גידל אמר רב אמר קרא וזה דבר השמטה אפילו דיבור משמטת. ארבעה שומרין הם שומר חנם ושואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. שומר חנם דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף וגו' שומר שכר דכתיב כי יתן איש אל רעהו חמור וגו'. שואל דכתיב וכי ישאל איש מעם רעהו וגו'. (ב"מ צד:) ותנו רבנן פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל בשלמא שלישית בשואל בהדיא כתיב וכי ישאל איש אלא ראשונה בשומר חנם ושניה בשומר שכר איפוך אנא מסתברא דשניה בשומר שכר שהרי חייב בגניבה ואבידה אדרבה ראשונה בשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב אפילו הכי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה דהא שואל דכל הנאה שלו אפילו הכי לא משלם אלא קרנא. ושומר חנם דמשלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב מנלן דתנן (ב"ק קח:) היכן פקדוני ואמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני ואמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. (שבועות מב:) ואלו דברים שאין נשבעין עליהם העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. מנא הני מילי דת"ר על כל דבר פשע כלל על שור ועל חמור על שה ועל שלמה פרט על כל אבידה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שמטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאעפ"י שמטלטלין אין גופן ממון הקדש רעהו כתיב. (ב"ק קז.) כי הוא זה אמר רב חייא בר אשי עירוב פרשיות שנו כאן וכי כתיב זה במלוה הוא לכתיב שבועה דאורייתא עד דמודה מקצת הטענה שבועת היסת היכא דא"ל פרעתיך כל דאית לך אי נמי הוה לך גבאי הלכך רמו רבנן שבועה עליה כי היכי דליפרוש. וממאי דמן ממון לא פריש ומשבועה פריש (ב"מ ו.) אמר רב שישא בריה דרב אידי פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי אינשי מספק ממון מ"ט האי איפשר בחזרה והאי לא איפשר בחזרה.