הלכות גדולות · סימן נ״ב, ו׳

(שם קיב.) ת"ר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר יכול אפילו לא תבעו ת"ל אתך לדעתך יכול אפילו אין לו ת"ל אתך והוא שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שלחני ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שלחני. המחהו אצל חנוני ואצל שלחני אין עובר עליו איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר רבה אמר חוזר אמר רבה מנא אמינא לה מדקתני אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר הא מהדר הדר ורב ששת אמר אינו בתורת לעבור. (שבועות מד:) נגזל כיצד היו מעידים אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות ואמר לו תן לי כלי שנטלת והוא אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה אמר לו תן לי שני כלים שנטלת והוא אומר לא נטלתי אלא אחד. (שם מו.) למשכנו ודילמא לא משכנו מי לא אר"נ האי מאן דנקיט נרגא ואמר איזיל ואיקטליה לדיקליה לפלניא ואישתכח דקטיל ושדי לא אמרינן דהוא קטליה מ"ט עבד איניש דגזים ולא עביד הכא נמי עביד איניש דגזים ולא עביד אימא ומשכנו. ולחזי מאי משכנו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בשטענו כלים הניטלין תחת כנפיו דאמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן (שם ע"ב) ולא אמרן אלא בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו אבל בעל הבית העשוי למכור את כליו נאמן ושאינו עשוי למכור את כליו לא אמרן אלא בדברים שאין דרכן להטמין אבל דברים שדרכן להטמין נאמן ושאין דרכן להטמין נמי לא אמרן אלא איניש דלא צניע אבל איניש דצניע היינו אורחיה ולא אמרן אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין אבל זה אומר לקוחין וזה אומר גנובין לא אחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן. ולא אמרן אלא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר הלה לקוחין הן בידי אינו נאמן כי הא דרבא אפיק ספר אגדתא וזוגא דסרבלי מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר בלא שבועה הלכתא אפילו שומר נשבע ואפילו אשתו של שומר נשבעת. בעי רב פפא שכירו ולקיטו מאי תיקו. אמר ליה רב יימר לרב אשי טעניה כסא דכספא מאי אמר ליה חזינן אי איניש דאמיד הוא או איניש דמהימן דמפקדי איניש גביה טענתיה טענה משתבע ושקיל ואי לא לא. (תוספתא פ"ב) הנשבע בפני גוים ובפני מוכסין ובפני לסטין פטור שנאמר אם תחטא ולא יגיד יהא חוטא ואם לא יגיד אל יהא חוטא כשיגיד. (שם מד:) נחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלת בי והלה אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה אמר לו חבלת בי שתים והלה אומר לא חבלתי אלא אחת. ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון ואחת שבועת שוא היה אחד מהם משחק בקוביא מלוה ברבית מפריח יונים סוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל היו שניהם חשודים חזרה שבועה למקומה דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר יחלוקו (שם מז.) א"ל רבא לר"נ היכי תנן א"ל ליה לא ידענא הלכתא מאי א"ל לא ידענא. אתמר אמר רב יוסף בר מניומי אר"נ רבי יוסי אומר יחלוקו וכן תני רב זביד בדבי רבי אושעיא ר' יוסי אומר יחלוקו עבד ר"נ עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו. חזרה שבועה למקומה להיכן חזרה א"ר אמי רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני רבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה שבועה למחוייב לה אמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבארץ ישראל רבי אבא. היכא דאמר ליה לחבריה מנה לי בידך והוא אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע דיניה בעסק שבועה ומיחייב והיכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא (ב"מ צח.) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאין יכול לישבע משלם (שבועות מז.) ההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא קמיה אוקי ביה סהדא דמיחטף חטפיה א"ל אין חטפי ודילי חטפי א"ר אמי היכי לידיינו דייני להאי דינא לישלים ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן א"ל רבי אבא הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכן הלכה. (שם מה.) חנוני על פנקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב על פינקסי שאתה מחוייב לי מאתים זוז אלא אמר לו בעל הבית לחנוני תן לבני סאתים חטים ולפועלי בסלע מעות הוא אומר נתתי והם אומרים לא נטלנו הוא. נשבע ונוטל והם נשבעין ונוטלין אמר בן ננס כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא אלא הוא נוטל בשבועה (והוא) [והם נוטלין] נוטל שלא בשבועה וליתה לדבן ננס דתניא (שם מז:) אמר רבי טורח שבועה זו למה א"ל רבי חייא תנינא שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית קבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש דתניא רבי אומר פועלין נשבעין לחנוני ואם איתא לבעל הבית מיבעי ליה (דף קיח) אלא אמר רבא הכי קאמר פועלין נשבעין לבעל הבית במעמד חנוני כי היכי דליכספו מיניה ונשבע חנוני ונוטלין מבעה"ב. (שם מה.) אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו ואמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באנפולי ישבע בעל הבית נתן לו דינר ואמר לו תן לי את הפירות אמר לו נתתים לך והולכתים לתוך ביתך ישבע חנוני רבי יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו על העליונה.