הלכות גדולות · סימן נ״ב, ג׳

(שם לט.) תנו רבנן שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה אומר לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה' וגו' וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר ומבשרך אל תתעלם וכל עבירות נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה וגו' כל עבירות שבתורה יש לו זכות תולין לו שנים שלשה דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו ואל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו ולנה בתוך ביתו הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן אם אמר איני נשבע פוטרין אותן מיד ואם אמר הריני נשבע העומדים אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל אמר להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה אין לי אלא אותן העומדים על הר סיני דורות הבאין וגרים המתגיירים מנין ת"ל ואת אשר איננו פה אין לי אלא מצות שקבלו בהר סיני מצות העתידין להתחדש כגון מקרא מגילה מנין ת"ל קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר. (שם לח:) שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה ואם אין הודאה ממין הטענה פטור כיצד מנה לי בידך אין לך בידי פטור שתי כסף אין לך בידי אלא פרוטה חייב (שם מ.) הני מילי בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא פרוטה ולא כפר אלא בפרוטה חייב מאי טעמא אמר קרא לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ותניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה (שם לח:) מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים דינר פטור מפני שהוא כמשיב אבידה. מנה לי בידך ואמר לו הן למחר אומר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב. מנה לי בידך ואמר לו הן אל תתנהו לי אלא בפני עדים למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתנו לו בעדים. לטרא זהב לי בידך אין לך בידי אלא לטרא של כסף פטור דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית פונדיון ופרוטה חייב שהכל מין מטבע אחד. כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור כור פירות לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית חייב שהקטנית בכלל פירות. טענו חיטים והודה לו בשעורים פטור ורבן גמליאל מחייב שהטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר והואיל והודה ממין הטענה ישבע וחכמים אומרים אין הודאה ממין הטענה אומר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון טענו כלים וקרקעות הודה לו בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור הודה במקצת הקרקעות פטור במקצת כלים חייב אף על הקרקעות שהנכסים שאין להם אחריות זיקקין את הנכסים שיש להן אחריות לשבע עליהם וכן הלכה. ושבועה לא חיילא על דבר מצוה כדבר הרשות דכתיב בה להרע או להיטיב ומקשינן הרעה להטבה והטבה להרעה אבל נדרים חיילי על דבר מצוה כדבר הרשות דתניא (שם כה.) חומר בנדרים מבשבועות ובשבועות מבנדרים חומר בנדרים שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות מה שאין כן בשבועות חומר בשבועות שהשבועות חלות על דבר שאין בו ממש כדבר שיש בו ממש מה שאין כן בנדרים. ומאן דמשתבע שבועת ביטוי כגון דאמר שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי ועבר עליה אי במזיד אשתבע מיחייב מלקות אי בשוגג אישתבע מיחייב עולה ויורד דתנן (שם כז:) זו היא שבועות ביטוי שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. והיכא דאפקיד מידי גבי חבריה וכפריה ואישתבע ליה והדר אודי ליה מיחייב לשלומי קרן וחומש למרי פקדון ואשם בכסף שקלים למזבח שנאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל וגו' (ב"מ נד:) וחמישתיו יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה רבי יוחנן אומר חמישתיו שיהא חומשה של קרן ש"מ חומשא מלבר אלמא הלכה כרבי יאשיה והני מילי דאודי הוא מדעתא דנפשיה אבל אתו עדים והדר אודי משלם תשלומי כפל דתניא (שבועות לז:) בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ואחר כך באו עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם אם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם ואפילו טעניה בשוה פרוטה וכפריה ואישתבע ליה והדר אודי מדעתיה מיחייב לשלומי קרן וחומש ואשם דתנן (ב"מ נה:) הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש והני מילי היכא דאישתבע ליה מדעתא דנפשיה חוץ לבית דין אבל תבעיה בבית דין לא מיחייב שבועה אלא בשתי כסף דתנן (שבועות לח:) שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה ואם אין הודאה ממין הטענה פטור והאידנא דליכא אשם וליכא חומש לא משלם אלא קרן. (שם לט:) אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף ואפילו לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב ואמרינן עלה אמר רבא דיקא מתניתא כוותיה דרב וקראי כוותיה דשמואל (שם מ.) ותני רבי חייא לסיועי לרב סלע לי בידך אין לך בידי אלא סלע חסר שתי כסף חייב חסר מעה פטור והלכתא כרב דתני רבי חייא כוותיה. אמר רב נחמן אמר שמואל טענו בחיטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב אמר ליה רבי יצחק יישר וכן אמר רבי יוחנן. (שם ע"ב) ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן טענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן פטור והאמר ליה יישר וכן אמר רבי יוחנן אמוראי כינהו ואליבא דרבי יוחנן הלכה כשמואל או הלכה כרב ת"ש דאמר רב פפא טענו כלי ופרוטה הודה לו בכלי וכפר בפרוטה פטור בפרוטה וכפר בכלי חייב חדא כרב וחדא כשמואל חדא כרב דאמר עד דאיכא כפירת טענה שתי כסף ואמרינן נמי באידך פירקין (שם מח:) ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן בית ואמרינן עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן והוא שיש טענה ביניהם שתי כסף ואמרינן עלה כמאן כשמואל ומקשינן והא תני רבי חייא לסיועיה לרב אלא אימא והוא שיש כפירת טענה ביניהם שתי כסף כמאן כרב. (שם מ:) הודה בפרוטה וכפר בכלי חייב כשמואל דאמר טענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב ודאי טענו חיטים והודה לו בשעורים שמואל נמי מודה דפטור מן השבועה דהוה ליה מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו. תני בתוספתא (מציעא פ"א) הודאת בעל דין כמאה עדים דמו אימתי בזמן שטענו והודה אבל אם הודה מפי עצמו יכול לחזור בו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. בין אישתבע בכינויין ובין אשבועינהו בבי דינא ואמר אמן אחר שבועה דאשבעוה הכין הוא דחיילא עליה שבועה וכל כמה דאשבעוהו וליכא אמן אחר שבועה לאו שבועה היא. (שבועות מ:) מנה לי בידך אין לך בידי פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת מאי טעמא חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו אדרבה חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו התם אישתמוטי הוא דקא מישתמיט ליה סבר עד דהוה לי ופרענא ליה דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות רב חביבא מתני לה אסיפא מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור ואמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת. מאן דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא התם הוא דאיכא דררא דממונא אבל הכא דליכא דררא דממונא לא. (שם מא.) מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן איכא בינייהו מיפך שבועה בדאורייתא לא מפכינן בדרבנן אפכינן אי אמר לוה נשתבע מלוה ונישקול אפכינן שבועה והני מילי היכא דלא כתב ביה כל אימת דנפיק שטרא דנן ובדלא קריע ובדלא מחזיק ובדלא כתיב על גביה מהימן אדיבוריה אבל כתב ביה לא משתבע. אמר רב פפא האי מאן דנקיט שטרא על חבריה ואמר לי' שטרא פרוע הוא לאו כל כמיניה ואמרינן ליה זיל שלים ואי אמר ליה אשתבע לי אמרינן ליה זיל אשתבע ליה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מה בין זה לפוגם את שטרו אמר ליה התם אע"ג דלא טעין הוא טענינן ליה הכא אי לא טעין לא טענינן ליה (שם מא:) אמר רב פפי משמיה דרבא הלכתא המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ורב פפא משמיה דרבא אמר אין צריך לפורעו בעדים ומשבעינן ליה שבועת היסת ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן בשבועה. ההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי לא תפרעון לי אלא באנפי ראובן ושמעון אזל פרעיה באנפי תרין מעלמא אמר אביי באנפי תרי אמר ליה באנפי בי תרי פרעיה רבא אמר להכי אמר ליה באנפי ראובן ושמעון כי היכי דלא לידחייה. ההוא דאמר ליה לחבריה כי פרעת לי פרען באנפי בי תרי דתנו הלכתא אזל פרעיה בין דיליה לדיליה ואיתניסו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה אין שקלי ואמינא ליהוו פקדון גבאי עד דמיתרמו לי בי תרי דתנו הלכתא ונקיים תנאה אמר ליה כיון דקא מודית דודאי שקלת מיניה פרעון מעליא הוי מאי איכא למימר לקיומיה תנאה זיל איתנהו דהא אנא ורב ששת דתנינן הלכתא ספרא וספרי ותוספתא וכוליה תלמודא. ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה לא היו דברים מעולם אזל אייתי סהדי דאוזיף ופרע אמר אביי מאי נעביד ליה אינהו אמרי אוזפיה אינהו אמרי פרעיה רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה לא פרעתיך באנפי פלוני ופלוני אתא פלוני ופלוני אמרי לא היו דברים מעולם סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן אמר ליה רבא כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה. ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה לא פרעתיך מאה קבי עפצי דקיימי בשיתא שיתא אמר ליה בארבעה ארבעה הוו קיימי סבר רמי בר חמא למימר כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה אמר ליה רבא סתם קיצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי. (שם מב.) ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמר ליה לאו פרעתיך אמר ליה הנהו סטראי נינהו רב נחמן אמר איתרע שטרא רב פפא אמר לא איתרע שטרא מאי הוה עלה רב פפא אמר לא מתרע שטרא רב שישא בריה דרב אידי אמר איתרע שטרא והלכתא איתרע שטרא. ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באנפי תרי לסוף אמר ליה לא היו דברים מעולם אביי ורבא דאמרי תרוייהו הא הימניה. מתקיף לה רב פפא נהי דהימניה טפי מדנפשיה טפי מדסהדי מי הימניה. ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באנפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כבי תלתא לא הימניה. מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע אימר דאמרינן תלתא עדיפי מתרי לענין אומדנא דכמה דנפישי אינשי ידעי באומדנא טפי אבל לענין עדות מאה כבי תרי ותרי כמאה והני מילי היכא דאמר ליה בי תרי ואזל ופרעיה באנפי תלתא אבל אמר ליה בתלתא ואזל ופרע באנפי ארבעה כיון דנחית לדעות נחית ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה (דאורייתא) (דף קיז) דאמר מר בר רב אשי (שבועות מא. וסנהדרין לט.) אפילו בדאורייתא אפכינן שבועה ולמיכתב אודיתא מר בר רב אשי אמר לא כתבינן אודיתא עד דקבעי בי דינא ומשדרי שליחא ומזמני ליה לדינא: